052-5925318

 

נשימות בדיבור ותקשורת בלתי מילולית

נשימה בדיבור: איתותים בלי מילים

 דיבור במילים – נתיב תקשורת מוכר, מזוהה, ידוע.
נתיב נוסף, הרבה פחות מוכר – הוא במניפולציות על הנשימה.
אנחנו מאוד רגילים להן, בדרך כלל במהלך שיחה לא מתייחסים אליהן, אבל המסר שהן מעבירות – ברור לנו מאוד.
לרוב אנחנו לא מודעים להן, לא מצליחים לשים את האצבע על ‘איך המסר הגיע אלינו’.

כל הדגשה נשימתית – מאותתת משמעות מסוימת, שמתלווה לתכנים המילוליים.

איתותים נשימתיים ‘מקשטים’ את התקשורת ומוסיפים לה:
לקראת דיבור, במהלך דיבור, אחרי דיבור וגם בשתיקה.

העברת מסר מילולי מתחילה ברעיון, ממשיכה בניסוח, ומשם לדיבור, תהליך מודע לחלוטין.
העברת האיתות הנשימתי מתלווה לרעיון, ובדרך כלל אוטומטית, כתוצאה מהרגל שנרכש, ואינה מודעת.

מסר מילולי מובן ניתן להעביר אך ורק בזמן נשיפה*
נתיב הפקת הקול זהה לנתיב הנשימה.
דיבור תקין ומובן אפשרי רק בנשיפה, כשהאוויר עובר על מיתרי הקול בדרכו מן הריאות החוצה.
נשיפה יכולה להתרחש רק אחרי שאיפה.
לפיכך, לפני שאנחנו משמיעים צליל – אנחנו שואפים,
השאיפה קודמת לדיבור, הכנה לקראת דיבור.

(*למעט שפות ותרבויות בהן מושמעים צלילים תוך כדי שאיפה, למשל בדנית).

תפקיד האיתותים הנשימתיים: לרוב מסר רגשי
הם יכולים להיות בודדים, או ברצף.
ככל שיש יותר איתותים נשימתיים, ככל שהם ממושכים יותר – כך מועבר מסר שמשמעותו שהעומס הרגשי רב יותר.
איתות נשימתי יכול להופיע כאילו משום מקום, גם במהלך שיחה שעד לאותו הרגע הייתה שגרתית ונינוחה.

דוגמאות:
– יתכן ותהיה שאיפה עמוקה או קולנית
– אחריה יכולה להיות עצירת נשימה מוחלטת
– שעשויה להסתיים בנשיפה גדולה

שאיפה עמוקה או קולנית
כבר בשאיפה כזו – עובר מידע ויש תקשורת.
יכולה לסמן כמה דברים:
– ‘אני רוצה להגיד משהו’
– ‘אני חווה עכשיו עומס רגשי’.

החזקת האוויר בריאות, עצירת נשימה על ‘ריאות מלאות’
מסמנת קושי גדול, אולי הדובר מתאפק מלומר את דעתו, או שנדרש לו רגע לארגן את מחשבותיו.

נשיפה קולנית ללא מילים
יכולה לסמן פריקת מתח. המשמעות המועברת כאן:
נושא השיחה טעון רגשות, אולי נוגע במקומות כאובים, אולי מתרחשת הצפה רגשית, ייתכן שעולים הרבה זיכרונות.

ללא מילה אחת, מבינים את משמעות הסיטואציה:
הנושא המדובר נגע בנקודות רגישות, ייתכן שכדי להגיב יידרש  זמן כדי לארגן את המחשבות והרגשות.
וכל זה לפני שנאמרה מילה.

נשיפה קולנית עם מילים מדגישה מאוד את המסר המילולי שמועבר.

גם אחרי שהדובר מבטא את רעיונותיו, יכולה להיות שאיפה גדולה, או כמה שאיפות.
הפעם המשמעות היא הקלה מסוימת בכך שהרעיונות בוטאו,
הדובר התגבר על האתגר שבגיבוש רעיונותיו למרות העומס הרגשי שהיה כרוך בכך.

 

איתותים נשימתיים לדרמטיזציה
דיבור רצוף בשאיפות ונשיפות גדולות מאוד, יכולה ליצור דרמטיזציה.
שחקנים, קריינים ומספרי-סיפורים נושמים כך, באופן יזום ומיומן, כדי לבנות מתח וליצור אצל השומעים הזדהות.
ראו למשל כאן, את הפרודיה על האיתותים הנשימתיים של יונית לוי >>
לפעמים הדרמטיזציה הנשימתית מלווה בהרבה תנועות:
כדי שהשאיפה תהיה גדולה – מרימים את הכתפיים, מה שמאפשר הרחבת בית החזה והריאות, ואז נפח השאיפה גדול.
בנשיפה מתרחשת תנועה הפוכה כדי לצמצום נפח הריאות ולהוצאת האוויר הרב.
הדגשה נוספת תהיה ביצירת קולות נלווים, ואז הנשימה נשמעת צפצפנית, אפילו שורקת.
כל אלה מדגישים את המסר, השומעים יכולים להיסחף להתרחשות המתוארת.

איתותים נשימתיים כסימן לדחיפות
ניקח לדוגמא שיחה שמתנהלת עם מישהו שהגיע אלינו בריצה, ומנסה לומר לנו משהו:
הנשימה שלו נמרצת, בתוך דבריו יש שאיפות ונשיפות גדולות.
הנשימה הנמרצת יוצרת דיבור מאוד מהיר, עם עצירות במהלך הדיבור בניסיון לאושש את הנשימה.
מה המסר שמועבר כך?
עבר, הווה ועתיד: נפחי הנשימה הגדולים מספרים שהיה מאמץ גופני (הגיע בריצה)
הנשימה המהירה, השאיפות הגדולות מאותתות דחיפות, מסמנות ש’משהו קורה’ שצריך מיד להתפנות אליו ולטפל בו.
מחטפי אוויר כאלה מאותתים מצב חירום, קרה משהו, או תכף יקרה משהו,
נדרש טפול דחוף.

זו דוגמא לאיתות נשימתי שהמקור שלו ברור: דיבור בעקבות מאמץ גופני, וסיטואציה דחופה.

גם בעישון ניתן לשבץ איתותים נשימתיים
המעשן משתמש בשאיפות, נשיפות ועצירות – כדי להדגיש את דבריו,
לרוב, איתותים נשימתיים של מעשן במהלך שיחה, מייצרים תגובה אצל השומעים.
למשל:
שאיפה גדולה וממושכת מהסיגריה – עשויה לסמן שהמעשן אוסף את מחשבותיו.
זו בעצם בקשה לזמן, עוד רגע, ‘אאסוף את מחשבותי ואענה’.
נשיפה פתאומית ועוצמתית של עשן סיגריה יכולה לסמן שתכף תהיה תגובה דחופה, עוד כמה שניות יהיה מסר דחוף / עוצמתי / חשוב, וכו’.

תגובת הנוכחים לאיתות נשימתי
המתנה
כשמועבר איתות נשימתי שמביע ‘הנושא המדובר טעון מבחינה רגשית’, עשויה להיגרם מועקה, אולי אפילו תחושה לא נוחה שהנושא עלה. הנוכחים מחכים.
האטה
איתות נשימתי שמשמעו ‘אני צריך לחשוב רגע’ יכול להאט את השיחה, או לגרום לניסיון לברר אם משהו לא הובן.
עצירה
בעקבות איתות נשימתי שמשדר ‘יש לי מסר דחוף להגיד’ יתכן ובן-השיח יעצור את דבריו לפני שסיים מה שרצה לומר.
זה עשוי גם לגרום למתח בשיחה.
‘מחטף’ של אוויר
עצירת נשימה אחרי שאיפה קצרה במיוחד, מספרת על הפתעה, בהלה, חוסר ידיעה איך להגיב. מחטף כזה עשוי להיות מלווה בתנועה מהירה של היד לכיסוי הפה, או הראש, או שתי ידיים.

עוצמת האיתות הנשימתי
עשויה להיות שונה כאשר שנים שלושה אנשים משוחחים בינם לבין עצמם, וכאשר נמצאים בקבוצה גדולה יותר, למשל – בישיבת עבודה סביב שולחן מרכזי גדול.
כדי שהאיתות יישמע על ידי כולם – המאותת יגביר את עוצמת האיתות הנשימתי, לפעמים זה יכול להיות מעין כחכוח או שיעול יזום, שאומר: יש לי מה לומר בעניין הנדון.

לסיכום
איתותים נשימתיים קיימים כמעט בכל שיחה ודיבור. אנחנו מבינים אותם בהתאם למה שנהוג בחברה בה אנחנו מצויים, ומאמצים התנהגות ותגובות בהתאם לכך. ולרוב – מבלי משים, איננו מודעים לתקשורת הזו שמתנהלת במישור אחר לגמרי, לא מילולי.
אנחנו קולטים מבני-השיח ומודיעים להם כך מידע רב, לגבי תחושה, עומס רגשי, בקשה לפסק-זמן ועוד, מבלי לומר מילה.
כשאין איתותים נשימתיים – הסיטואציה רגועה, אין מתח בשיחה, הדוברים משוחחים בנחת.

Call Now Button
WhatsApp chat
דילוג לתוכן