כשאנחנו נתקלים בקושי, אם קושי פיזי ואם קושי נפשי – מתעוררים בגוף מנגנונים שגורמים גם לשינוי בנשימה.
כל קושי – מתבטא בנשימה. 
הנשימה היא ‘ברומטר’ רגיש ביותר למה שעובר עלינו בכל תחום, וגם כמובן בתחום הרגשי. אנשים שקשובים לנשימתם יודעים לזהות מיד את השינוי, וכשיש להם כלים נשימתיים להיעזר בהם, הם ידעו מה לעשות וכיצד.
אבל לא כולנו מזהים שינויים נשימתיים, במיוחד כשהשינויים הם זעירים. לא כולנו פנויים לעשות משהו עם שינוי נשימתי, ולא לכולנו יש כלים נשימתיים להיעזר בהם. אין ספור עצות מכל עבר מייעצות לנו “לנשום עמוק” או “לשאוף דרך האף ולנשוף דרך הפה” ועוד ועוד ווריאציות על הנשימה, והן רבות >>
אבל, העובדה שאפשר לעשות מניפולציות על הנשימה – אינה מצדיקה לעשותן.
אופן הנשימה מאוד משמעותי לנו ומשפיע על הבריאות התקינה שלנו, ולכן חשוב להישמר, ולשמור עליה ממניפולציות מיותרות.
העצות ‘לנשום עמוק’ או ‘לנשוף דרך הפה’ – אינן העצות הנכונות!
גם אם לכאורה נראה שהן עוזרות – ‘עזרה’ כזו נובעת מהסחת הדעת שנוצרת:
העיסוק בנשימה נותן לאדם משהו להיות עסוק בו, והרי הנשימה תמיד אתנו אז תמיד אפשר להיות עסוקים בה. אבל נשימות עמוקות מיועדות לפעילות גופנית, לנשימות עמוקות שאינן חלק מפעילות גופנית – אין הצדקה! ויותר מכך: אדם שברגיעה ינשום כאילו הוא בפעילות גופנית – עלול לפתח בהדרגה שיבוש נשימתי ארוך טווח, מבלי שיהיה מודע לכך שמתפתח שיבוש נשימתי.
גם נשיפת-פה אינה טובה לנו:
היא מבוססת על הרעיון שצריך להוציא מן הגוף דו-תחמוצת-הפחמן.
אבל עובדה פחות ידועה היא שגז דו-תחמוצת-הפחמן נדרש לנו בכל הגוף.
אז מה נכון לעשות עם הנשימה? איך אפשר להיעזר בנשימה כדי להירגע?
להיפרד מן המחשבה: “אני לא נושם”
עצם המחשבה הזו שגוייה: גוף חי חושב ובהכרה – נושם, מעצם קיומו הפיזי (למעט שיבוש בריאותי שמצריך אשפוז והנשמה).
גם אצל מי שכבר התפחו עצירות נשימה, וגם אם הן באות לידי ביטוי ביום ובעירות – הנשימה מתחדשת.
חידוש הנשימה הוא מנגנון הגנה של הגוף, שנכנס לפעולה כיוון שנוצרה הפרה במאזן הגזים בגוף.
כך שאין צורך ליזום נשימה, הנשימה מתקיימת ומקיימת אותנו.
הבעיה עם המחשבה “אני לא נושם” – שהיא מייצרת לחץ, מתח וחרדה, ומכניסה ל’לופ’ של חשיבה שגויה שמביאה לשינוי בנשימה שמביאה ללחץ שגורם לשינוי נוסף בנשימה, וכך מתפתחת התדרדרות מעיקה.
תמיד תמיד תמיד, במהלך היום והלילה לנשום דרך האף,
להשתמש באף,
האף הוא מכשיר הנשימה (ולא הפה!)
גם פנימה בשאיפה
וגם החוצה בנשיפה
ובנוסף –
הנשימה צריכה להיות נשימת-אף-בפה-סגור.
זו נקודה חשובה שדורשת הבהרה נוספת:
מי ששואף מהאף ונושף מהפה – בעצם גם ישאף מהפה.
במילים אחרות: 
מי שמכניס אוויר מהאף ומוציא אוויר מהפה – בעצם גם יכניס אוויר מהפה.
כדי למנוע כניסת אוויר מהפה בשאיפת אף – צריך לסגור את הפה אחרי הנשיפה.
כלומר הפה יצטרך לעשות תנועות כמו תנועות-פה של דג: להיפתח ולהיסגר לסירוגין,
וזה לא מה שאנשים עושים כשהם שואפים מהאף ונושפים מהפה!
(וגם אצל דגים פתיחת/סגירת הפה מעידה על מצוקה >> )
כדי למנוע כניסת אוויר דרך הפה –
הפה צריך להיות סגור כל העת, ולא לסירוגין.
יתרון נוסף שמקנה לנו נשימת-אף-בפה-סגור:
בשאיפת-אף האוויר הנכנס מועשר בחנקן-חד-חמצני שנוצר בסינוסים,
ובנשיפת-אף נאסף חזרה חנקן-חד-חמצני (זה לא קורה בנשיפת-פה).
החנקן החד-חמצני נדרש לנו בכל הגוף.
עוד על חנקן-חד-חמצני >> ובעברית >>
(על הסיבות והיתרונות לנשימת-אף-בפה-סגור אפשר לקרוא בספר “למה אף?” >> )
אם ממש אינכם יכולים לשמור את הפה סגור:
כסו את הפה שלכם בכף יד אחת, בלי ללחוץ, בלי להפעיל כוח,
רק לכסות.
תרגיל לרגיעה 
שמים אצבע מתחת לאף, במרווח הקטן שבין האף לשפה העליונה ממשיכים לנשום לגמרי טבעי, בנשימה הרגילה, בלי לשנות את הנשימה, רק עם תשומת לב לנשימה. אפשר לעצום עיניים. תוך כדי כך מתמקדים בתחושה שנוצרת כשהאוויר עובר על האצבע: כשהאוויר נכנס דרך האף וכשהאוויר יוצא דרך האף. בהדרגה ובאופן שנעים לנו – כדאי להאט את הנשיפה, כך שהוצאת האוויר תהיה ארוכה יותר, ובתנאי שנשיפה כזו מתאימה לנו, נעימה לנו, ואינה כרוכה במאמץ.
נשיפה איטית מאפיינת מצבים רגועים, כדאי לנסות להגיע לכך >>
להסדרת הנשימה אם בכל זאת מתעוררת תחושה שהנשימה נעצרה
המחשבה הזו בדרך כלל קשורה לבהלה, לאיזו שהיא תחושת חירום.
לכן, ברגע שאתם חושבים כך – פשוט אפשרו לנשימה להתחדש, והיא תתחדש, ומרגע שאתם מרגישים שהנשימה התחדשה – תנו לה להתקיים, מבלי להתערב, מבלי לכוון אותה, מבלי לשנות אותה.
הגוף מנהל את הנשימה, והוא יודע מה הוא עושה.
המשיכו כך הלאה, והיעזרו בתרגיל שלעיל.
להעלאת החנקן החד-חמצני 
בכל נשיפת-אף-בפה-סגור – המהמו: השמיעו באריכות את הצליל אוההההממממממממממםםםם.
המהום כזה מעלה את ייצור החנקן-החד-חמצני בסינוסים.
ללא מאמץ, ללא השתדלות, ללא כוח.
לעזרה לפעוטות-
ארגנו מבעוד מועד פינה שקטה בבית
סדרו כריות ושמיכות כך שהישיבה בפינה השקטה תהיה נוחה, מפנקת, מזמינה.
הוסיפו כמה חפצים אהובים: “שמיכי” “דובי” “בובה” וכיוצב,
בכל פעם שאתם רואים שהנשימה של הפעוט אינה שקטה, הזמינו אותו/ה להירגע בפינה השקטה,
הצטרפו גם אתם:
למדו אותו את תרגיל הרגיעה שלעיל, ועשו אותו יחדיו.
נגיעה רכה בעורף
מרגיעה ביותר, גם את הנשימה:
הניחו בעדינות את כף ידכם על עורף הפעוט, חפשו ומצאו את המיקום המתאים והנעים,
והרגיעו אותו כך.
כאשר הנשימה של הפעוט ממש היסטרית 
ראשית חשוב שהנשימה שלכם תהיה רגועה,
כאשר:
א) הנשימה שלכם רגועה
ב) הקשר שלכם עם הפעוט / הילד מאפשר לחבק אותו חזק אליכם – חבקו!
באופן הזה הוא ירגיש את הנשימה הרגועה שלכם, יתכן וירגיש את הדופק הרגוע שלהם,
כך תיווצר סינכרוניזציה בנשימה שלכם, ובדופק שלכם.
(אם נשימתכם שלכם אינה רגועה – אין בכך תועלת).
