מאוד פופלרי לדבר על נשימה, לתת עצות, להסביר איך לנשום,
אבל האם זה נכון?

 איך לנשום?
איך לנשום? לנשום כך? לנשום אחרת?

הנה כמה עצות נפוצות:
“שוכח לנשום”
“לנשום לבטן”
“לחזק את הריאות”
“לנשום למקום כואב”
“לא לקחת לריאות”
“לרוקן את כל האוויר”
אדם שמיישם את עצות מטעות כאלה לגבי הנשימה, עשוי למצוא את עצמו מתמודד עם קשיי נשימה,
מבלי שיהיה מושג איך הם התפתחו ומהיכן הגיעו.

ההסברים:

“אני שוכח לנשום”
מצוין וטוב שכך:
זה אומר שהנשימה אינה מעסיקה אותך מדי רגע ורגע, וכך צריך להיות.
אין צורך ל”זכור לנשום”:
אנחנו לא מנהלים את הנשימה באופן מודע, ולא צריכים לנהל אותה.
הנשימה ברובה היא פעולה אוטומטית שמתנהלת ממרכז בקרת הנשימה במוח, ואינה דורשת התערבות מודעת או הכרתית כדי לקיימה.
העובדה שהנשימה אוטומטית מאפשרת לנו לעסוק בדברים אחרים,
שהרי לו היינו צריכים לנהל כל נשימה ונשימה – לא היינו יכולים להתפנות לכל דבר שהוא נוסף!!!

הבטן אינה חלק ממערכת הנשימה

“לנשום לבטן”     
לא נושמים לבטן, זו תפיסה מוטעית ומטעה, הנחייה שגויה.
הבטן אינה חלק ממערכת הנשימה, הבטן היא חלק ממערכת העיכול.
אוויר יכול להגיע למערכת העיכול אך ורק אם הוא נשאף דרך הפה, עם אוכל או עם שתייה.
בליעת אוויר למערכת העיכול עשויה לגרום לשיעולים, או לגרום לגזים להיאסף במערכת העיכול, וכל זה יכול לגרום לנפיחות ולתחושת אי-נוחות רבה.

אז למה אומרים “לנשום לבטן”?
יש אנשים ויש מצבים בהם בשאיפה ניתן לראות תנועת התרחבות של הבטן, הבטן “יוצאת” החוצה.
אבל –
התנועה הזו נוצרת כתוצאה מתנועת הסרעפת:
בשאיפה הסרעפת יורדת כדי ליצור את השאיפה ובכך נגרמת ‘משיכה’ של אוויר לריאות.
כשהסרעפת יורדת היא דוחסת את כל מה שמתחתיה, בכלל זה את מערכת העיכול,
וכך עשויה להיראות תנועת התרחבות בבטן.
בנשימה תקינה אין צורך ליזום התרחבות כזו של הבטן,
הרעיון של ‘לנשום לבטן’ או ‘להכניס אוויר לבטן’ –
הוא שגוי ומטעה.

לאן נושמים? לריאות
נושמים לריאות

אז לאן כן נושמים?
נושמים לריאות.

לחזק את הריאות
לחזק את הריאות?

“לחזק את הריאות”
הריאות הן רקמה ספוגית המכילה 97% מים.
כידוע – לא ניתן לחזק מים…
קראו כאן >>
בגוף המונח “חזק” רלוונטי לרקמת שריר.
ריאות עצמן לא עשויות משריר, הן אינן שריר, כך שלא ניתן לחזק אותן.
לא ניתן לעשות תרגילים לריאות עצמן >>
One common misconception is that the lungs themselves can be exercised. In fact, Han says that the lungs are not muscles and therefore cannot be strengthened.”

אז למה אומרים “לחזק את הריאות?”   
זו טרמינולוגיה שגויה:
בבית החזה, בו נמצאות הריאות, יש שרירים שעוזרים לנשימה, הם נקראים שרירי-עזר לנשימה, אלו השרירים הבין-צלעיים (בלועזית: אנטריקוט >> )
את השרירים הבין-צלעיים אכן ניתן לחזק:
אצל אנשים שעוסקים בפעילות אירובית אינטנסיבית, השרירים האלה מאוד חזקים.

“לנשום למקום שכואב בגוף”
מבחינה פיזיולוגית: אין אפשרות לשלוח אוויר למרפק, יד, רגל או כל מקום אחר.
אפשר אולי לדמיין שנושמים למקום שכואב, אבל בפועל אין דבר כזה.
רק בדמיון.

אז למה כשכואב לי משהו בגוף, יש שמייעצים לנשום למקום הכואב?
זה שימוש בדמיון מודרך:
היו צריכים להציע לנו לדמיין שהאוויר מגיע למקום הכואב, קיצרו את ההסבר, וכך נוצרה תפיסה מוטעית.

“לא לקחת לריאות”

אין לנו מקום אחר בגוף לנשום אליו
כל נשימה מגיעה לריאות

זה משפט שבדרך כלל מעשנים אומרים אותו, כדי להסביר שאינם גורמים נזק לעצמם.
הם חושבים שבכך שאינם יוזמים שאיפה גדולה – הם נמנעים מלהכניס את אוויר-הסיגריה לריאות.
אבל –
לא ניתן לעשן מבלי שאוויר-הסיגריה יגיע לריאות, וגם אין אפשרות לנשום למקום אחר בגוף.
(אצל מעשנים אין אזור אחר בגוף אליו יוכלו להכניס את האוויר כשהם נושמים…).

לרוקן את כל האוויר”
גם זה לא יכול לקרות – לא ניתן לרוקן באופן רצוני את כל האוויר מהריאות,
ויותר מכך:
במערכת הנשימה יש מנגנון שמונע ריקון של כל הריאות.
תמיד נשארת שארית של אוויר בריאות ובדרכי הנשימה >>

ריאות יכולות להתרוקן מאוויר כאשר הן מתמוטטות: כאשר קורה תמט ריאות.
זו בעיה בריאותית שדורשת טיפול רפואי, לא משהו שאנחנו יכולים או רוצים לעשות באופן רצוני >>

אדם שמיישם את העצות והתפיסות השגויות האלה, עשוי למצוא את עצמו מתמודד עם קשיי נשימה,
מבלי שיהיה מושג איך הם התפתחו ומהיכן הגיעו.

מעוניינים להסדיר את הנשימה?
הסדרה טבעית לחלוטין?
הדרך לעשות זאת היא על ידי יישום שיטת בוטייקו
כפי שאני מלמדת בסדנאות נשימה בריאה®
צרו קשר >>

למה יש כל כך הרבה מיתוסים על נשימה?

  1. מאוד פופולרי לדבר על נשימה, לתת עצות ולהסביר “איך לנשום נכון” – אבל לא כל עצה ששומעים אכן מבוססת על מה שקורה באמת במערכת הנשימה.
  2. במאמר מוצגות מספר עצות נפוצות כמו “שוכח לנשום”, “לנשום לבטן”, “לחזק את הריאות”, “לנשום למקום כואב”, “לא לקחת לריאות” ו“לרוקן את כל האוויר”.
  3. עצות כאלו נשמעות לעיתים הגיוניות או מרגיעות, אבל מבחינה פיזיולוגית הן לא מדויקות – ובמקרים מסוימים אפילו הפוכות ממה שהגוף צריך.
  4. כשמאמצים לאורך זמן תפיסות שגויות לגבי נשימה, עלולים לפתח דפוסי נשימה לא טבעיים שמחלישים את יכולת הגוף להסדיר את עצמו בצורה אוטומטית.

מיתוסים נפוצים ומה באמת קורה בגוף

המיתוס או העצה מה באמת קורה במערכת הנשימה?
“אני שוכח לנשום” אם אינך חושב על הנשימה כל הזמן – זה דווקא סימן שהנשימה מתנהלת אוטומטית כפי שצריך. מרכז בקרת הנשימה במוח דואג לנשימה בלי צורך ב”ניהול” מודע, וזה מאפשר לנו להתפנות לדברים אחרים.
“לנשום לבטן” לא נושמים לבטן – הבטן שייכת למערכת העיכול ולא למערכת הנשימה. תנועת ה“יציאה” של הבטן בשאיפה נובעת מתנועת הסרעפת שיורדת ודוחסת את איברי הבטן, לא מכך שאוויר נכנס לבטן.
“לחזק את הריאות” הריאות הן רקמה ספוגית שמכילה בעיקר מים ולא שריר, ולכן אי אפשר “לחזק” אותן כמו שמחזקים שריר. מי שאפשר לחזק הם שרירי העזר לנשימה בבית החזה, אך לא את הריאות עצמן.
“לנשום למקום שכואב בגוף” אי אפשר מבחינה פיזיולוגית לשלוח אוויר למרפק, ברך או גב. אפשר להשתמש בדמיון מודרך ולדמיין נשימה למקום כואב, אבל בפועל האוויר מגיע רק לריאות.
“לא לקחת לריאות” (בעיקר אצל מעשנים) אי אפשר לעשן בלי שעשן הסיגריה יגיע לריאות. גם אם לא עושים “שאיפה גדולה”, האוויר עם העשן נכנס בכל זאת לריאות, כי אין מקום אחר בגוף אליו הוא יכול ללכת.
“לרוקן את כל האוויר מהריאות” אין אפשרות רצונית לרוקן לחלוטין את הריאות. תמיד נשארת שארית אוויר בריאות ובדרכי הנשימה, וזה מנגנון הגנה שמונע קריסה של הריאה. ריקון מלא קורה רק במצב פתולוגי של תמט ריאה.

איך מיתוסים עלולים לפגוע בנשימה?

  1. אדם שמנסה שוב ושוב “ליישם עצות” שאינן נכונות, עלול לשנות את דפוס הנשימה הטבעי והאוטומטי שלו – למשל לעבור לנשימה מאומצת, עמוקה מדי או דרך הפה.
  2. שינויים כאלו יכולים ליצור תחושת מאמץ בנשימה, גזים ונפיחות במערכת העיכול, ותחושה כללית של “אין מספיק אוויר”, למרות שאין בעיה רפואית ברורה.
  3. כשהנשימה הופכת לדבר שצריך “לנהל” כל הזמן, תשומת הלב ננעלת על כל שאיפה ונשיפה – וזה יכול להגביר לחץ, דאגה ותחושת חוסר שליטה.
  4. בסופו של דבר המיתוסים האלה עלולים לתרום להתפתחות קשיי נשימה ממושכים – גם אצל אנשים שהתחילו ממצב בריאותי תקין לחלוטין.

מה כן לעשות במקום המיתוסים?

  1. להחזיר לנשימה את המקום הטבעי והאוטומטי שלה – לא “לנהל” כל נשימה, אלא לאפשר למוח ולמרכז בקרת הנשימה לעשות את עבודתם.
  2. להבין איך באמת עובדת מערכת הנשימה: לנשום דרך האף, לריאות, בנפח מתון וללא מאמץ מוגזם, ולא לבלבל בין תנועת הבטן לבין הכנסת אוויר לבטן.
  3. להחליף הנחיות כלליות ומטעות בתרגול מסודר שמבוסס על הבנה פיזיולוגית – למשל תרגול נשימה שקטה ומבוקרת לפי שיטת בוטייקו, כפי שמתואר בסדנאות “נשימה בריאה®”.
  4. מי שמתמודד כבר עם קשיי נשימה או תחושה של מאמץ בנשימה, יכול להיעזר בליווי מקצועי שיסייע להסדיר מחדש את דפוס הנשימה בדרך הדרגתית וטבעית.

שאלות נפוצות על מיתוסים ונשימה

אם אני “שוכח לנשום” – זה סימן שיש לי בעיה?

לא בהכרח. ברוב המקרים, העובדה שאינך עסוק כל הזמן בנשימה היא סימן טוב: הנשימה מתנהלת אוטומטית מהמוח, בלי מחשבה מודעת. בעיה מתחילה כשהנשימה תופסת את כל תשומת הלב, מרגישה מאומצת או חריגה לאורך זמן.

אבל אומרים בכל מקום “לנשום לבטן” – אז מה כן נכון?

הבטן אינה יעד לנשימה אלא אזור שבו רואים את השפעת תנועת הסרעפת. במקום לנסות “להכניס אוויר לבטן”, המטרה היא לאפשר תנועה טבעית של הסרעפת, נשימה דרך האף ונפח נשימה מתון, בלי מאמץ יתר ובלי ניפוח מכוון של הבטן.

האם תרגילי נשימה שמבוססים על מיתוסים עלולים להזיק?

תרגול נקודתי לא בהכרח יגרום נזק, אבל אימוץ ממושך של הנחיות לא מדויקות – כמו ריקון קיצוני של הריאות או נשימות מאומצות וחזקות מדי – עלול ליצור דפוס נשימה לא טבעי ולהחמיר תחושת קוצר נשימה. לכן חשוב לתרגל לפי עקרונות שמבוססים על פיזיולוגיה תקינה.

Call Now Button
WhatsApp chat
דילוג לתוכן