נשימה היא צירוף של שאיפה ונשיפה.  עיקרי הנשימה הבריאה

הפן המכני של הנשימה:
השריר הראשי שמנהל את הנשימה היא הסרעפת.
הסרעפת מצויה מתחת לריאות, ומהווה הפרדה דינמית בין החלק העליון של הגוף, לשאר המערכות הנמצאות מתחתיה. היא מחוברת בכל ההיקף שלה, כולל גם לחוליות הגב של עמוד השדרה, ודרכה עוברים הוושט, כלי דם ראשי, וכלי לימפה ראשי.
בשאיפה – הסרעפת ושרירי העזר הבין צלעיים מתכווצים: הסרעפת כלפי מטה ובעקבות זה נפח הריאות גדל, מה שגורם לירידה בלחץ האוויר שבריאות בהשוואה לאוויר שבחוץ. כיוון שאוויר עובר תמיד ממקום של הרבה למקום של מעט – האוויר נשאף דרך נתיבי האוויר העליונים – אף, גרון, וקנה הנשימה – לתוך הריאות.

בהסתיים השאיפה קורה התהליך ההפוך, שנקרא נשיפה: הסרעפת משתחררת, שרירי העזר לנשימה שקודם התכווצו עכשיו משתחררים, נפח הריאות קטן, והאוויר ננשף החוצה במעלה קנה הנשימה, לגרון והחוצה.

חילופי הגזים בנשימה:
בכל שאיפה האוויר מגיע למעמקי הריאות, לאשכולות של שקיקי-ריאה קטנטנים, בהם מתרחשים חילופי הגזים. החמצן וגזים נלווים המגיעים מהאטמוספירה נישאים דרך הדם פנימה למעמקי-הגוף, ומתוך מעמקי-הגוף נישאים החוצה חמצן וגזים נלווים, בחלקים יחסיים שונים:
גם בשאיפה וגם בנשיפה החלק הארי הוא חנקן, אחריו חמצן, וגזים נלווים נוספים בשברירי אחוזים.
ההבדל בהרכב הגזים שבשאיפה לאלו שבנשיפה הוא באחוזי החמצן והפחמן הדו חמצני:
– בשאיפה יש מעל 20% חמצן, ושבריר אחוז פחמן דו חמצני,
– בנשיפה יכולים להיות 16% 17% 18% חמצן, ואחוזים שלמים של פחמן הדו-חמצני.

ניטור הנשימה:
הניטור וההכוונה של הנשימה נעשה באופן עצמאי ואוטומטי על ידי מרכז הנשימה שבגזע המוח. מכאן נשלחת פקודה לשרירי הנשימה להתכווץ ובכך ליזום שאיפה, ומששאפנו די – נשלחת לשרירי הנשימה להשתחרר ליצירת הנשיפה.
ניטור כמות ותדירות הנשימה נעשה על סמך בדיקה מתמדת של הפחמן הדו חמצני בדם, להגדלת או צמצום כמות ותדירות הנשימה.

נשימה אוטומטית ורצונית:
אמנם הנשימה מתנהלת תמידית באופן עצמאי ומנותק מרצון או הכוונה שלנו, אבל המיוחד בה – שבכל זאת יש לנו אפשרות להתערב ולשנות אותה.
התכונה הזו מייחדת את מערכת הנשימה, בשונה ממנגנונים פיזיולוגיים אחרים בהם אין לנו כל אפשרות רצונית להתערב, כגון – מערכת העיכול, מערכת הורמונלית, ועוד.
דוגמה להתערבות רצונית שלנו בנשימה היא נגינה בכלי נשיפה: כאן הרצון להפיק צליל עוצמה וצירופים נדרשים – הוא שמכוון אותנו כיצד לנשום באופן מודע ומכוון.
דוגמה נוספת לשימוש רצוני ומכוון בנשימה היא תרגול פראניאמה ביוגה:
ביוגה לנשימה יש תפקיד בתיווך בין הגוף לנפש, בין הפיזי לרגשי, בין הממשי לרוחני. פראנה משמעותו ‘כוח החיים’, והיא שגורה ביוגה עד כדי שבדיבור שגרתי יום יומי, פראנאימה פשוט מתורגמת כ’נשימה’.
לתרגול הזה תועלות רבות והראשית שבהן – וויסות מצבי-לחץ ומצבי-רגיעה, עד כדי שליטה רצונית בהם.
יש שהתרגול הזה נעשה במשולב עם תנועות ספציפיות, ויש שהוא נעשה במנוחה.

תרגול נשימתי מלמד אנשים להתבונן בנשימה ולהכיר את תחושותיה, היכרות שמעמיקה ככל שמתמידים בתרגול.

נשימה עמוקה: כן או לא?
למרות הדעה הנפוצה והרווחת לפיה ‘נשימה עמוקה מועילה’, יש להבחין מתי היא נעשית, ולהימנע ממנה כשאין דרישה לה מהגוף.
נשימה עמוקה סתם כך – אינה נדרשת על ידי הגוף, וכשהיא נעשית שוב ושוב – עלולים להתפתח קשיים נשימתיים שכאילו מגיעים משום מקום.
נשימה מעל צורכי הגוף היא בעצם היפרוונטילציה, ובעקבותיה הרבה פעמים יש תחושה של מחסור באוויר!
בפועל זו תחושה מטעה:
המחסור הוא בפחמן דו חמצני, שכזכור לפי רמתו מרכז הנשימה במוח מנטר את הנשימה.

טיפ קטן:  איך לנשום בריא, איך לנשום נכון, איך לנשום רגוע
למרות תחושת המחסור הנ”ל באוויר, ובתגובה לכך – הרצון לנשום יותר ויותר, ההמלצה במצבים האלה היא לנהוג הפוך:
להרגיע את הנשימה, להאט אותה, להגיע למצב שהיא שקטה ונינוחה, מה שבהדרגה ירגיע וישקיט את תחושת המחסור המדומה והמטעה.
צריך גם לזכור שלא ניתן לנשום יותר ויותר ויותר ויותר – יש לכך מגבלה, כך שזה אף פעם אינו הפתרון, יעיד מי שהתנסה בקשיים כאלה,
הדרך היחידה היא לכיוון הרגיעה.

ואם אינכם מצליחים ואתם מעוניינים בעזרה – דברו איתי,
הסדרה הדרגתית של הנשימה היא בדיוק מה שאני מלמדת בסדנאות נשימה בריאה® שיטת בוטייקו
כתבו לי >>
או התקשרו  052-5925318

=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=

Call Now Button
WhatsApp chat
דילוג לתוכן