דיבור מהיר

זוכרים איך נשמע אדם שמדבר במהירות?
תחושת דחיפות, אין לו זמן, מישהו בעקבותיו, חייב להספיק, מוכרח.

איזה תגובה נוצרת אצל השומע?
תלוי כמה זמן נמשך הדיבור המהיר:
אם המסר היה קצרצר – קלטנו והבנו.

כאשר המסר מתארך ואנחנו בכל זאת מעוניינים לשמוע –
זה מחייב אותנו להתרכז מאוד בהקשבה, לנסות להפריד את העיקר מהתפל לפני שנפסיד משהו.
גם בנו נוצרת תחושה של אין זמן, צריך להספיק כדי לא לפספס,
זה דורש מאמץ ממושך.

אם הדובר מעביר כך הרצאה –
מהר מאוד הוא מאבד אותנו, לא ניתן להתרכז בקשב גבוה לזמן ממושך, הצלילים יעברו לידנו – אבל אנחנו לא נקשיב, וסביר גם שבשלב מסוים נעבור לעיסוקים פרטיים שלנו, בקצב שלנו, שהרי בכל מקרה אנחנו לא מקשיבים, אז ננצל כבר את הזמן שמתפנה לנו – ונעשה משהו יעיל, מהנה, מבדר.
הזמן שלנו יקר, למה שיתבזבז.

המכשולים שבדיבור המהיר –
לדובר:
– עשוי למלמל חלק מהמילים
– עשוי להישמע מונוטוני
– יהיה עסוק ב’תכף נגמר לי האוויר’
– הדיבור ישובץ בשיעולים, כחכוחים, עצירות לשתייה ולהתאוששות
– הסחות דעת.

לשומעים:
– השומעים מתקשים להקשיב !
– יתכן שתיפגע האמינות של הדובר

כל אלה פוגמים במסר המועבר, בקשב, וביצירת קשר עם הסביבה.

איפה הקושי –
הקושי טמון בעובדה שדיבור מהיר הוא הרגל שנרכש,
למדבר – הדיבור המהיר מרגיש נכון.
מסתבר, שלרוב, גם לומר לעצמך לדבר יותר לאט, לא ממש עוזר –
הניסיון המודע להאט את הדיבור – מסיח את הדעת, נותן תחושה שלא מתבטאים כרגיל,
להכריח את עצמך לדבר לאט מרגיש מלאכותי ומעושה,
לא ניתן להמשיך כך.

מה בעצם קורה?
לרוב אנחנו מתמקדים במילים שאנחנו אומרים, ולא מקדישים תשומת לב לכך שהמילים נישאות על זרם האוויר היוצא –
דיבור הוא דרך אחרת לנשוף, להוציא את האוויר תוך השמעת צלילים, מלים, משפטים, רעיון.
הקושי נובע מתיאום לקוי של נשימה ודיבור.
המיומנות הכי חשובה לדיבור היא הנשימה.

דיבור מהיר הוא ביטוי של קושי נשימתי –
יש מחטפי אוויר, ניסיון ‘לקחת די אוויר’ כדי ‘להבטיח’ שהאוויר יספיק למה שרוצים לומר.

היכן הפתרון?
הפתרון טמון בהסדרת הנשימה

החדשות הטובות –
ניתן ללמוד מיומנות תקינה לתיאום נשימה ודיבור,
כמו כל מיומנות שנלמדת – יש לחזור שוב ושוב על האופן התקין, עד שבהדרגה נרכש הרגל חדש.
בשלב הזה, הדיבור נעשה נינוח, שוטף, עם עצירות רצוניות, היכן שמתאים לנשימה.