הקשר בין שיבושי נשימה בשינה ללחץ דם גבוה ולהתקפי לב
תופעות מחזוריות של הפסקת וחידוש הנשימה בשינה קיימות אצל כ-10% באוכלוסייה המבוגרת.
הפסקות הנשימה בשינה הן שיבוש נשימתי, במהלכן מצטמצמת אספקת החמצן לגוף, יש פגיעה ברצף ובאיכות השינה, וכתוצאה מכך בבריאות ובאיכות החיים >>
עצירות נשימה בשינה נמצאו קשורות להתקפי לב, מחלות לב, לחץ דם גבוה, סכרת, דכאון ועוד >>
במחקר שנעשה באוסטרליה נמצא כי אצל אנשים עם נחירות והפסקות נשימה בשינה, מופרש במוח חומר כימי המהווה טריגר למחלת לב ולחץ דם גבוה >>
החוקרים בודדו מוליך-עצבי-מוחי בשם PACAP שמעלה את הפעילות העצבית בעמוד השדרה, תופעה שזוהתה גם אצל מי שיש לו לחץ דם גבוה, וגם אצל אנשים שיש להם הפסקות נשימה בשינה.
נמצא שבכל עצירת נשימה בשינה במהלכה נוצר מחסור חמור בחמצן – ה- PACAP מאותת לעמוד השדרה להעלות את הפעילות הסימפטטית, שהיא הפעילות החירומית בגוף וכך במקום שהשינה תהיה מצב רגוע של התאוששות הגוף, הגוף מפעיל מנגנוני חירום והישרדות.
על ידי חסימת המוליך-העצבי-מוחי הזה – דוכאה השפעתו, ובכך צומצמו בעיות-הלב ולחץ הדם, אצל הנבדקים.
הטיפול הסטנדרטי המוכר בהפסקות נשימה בשינה הוא שימוש בסיפאפ, מכשיר שבשינה דוחף אוויר לנתיבי הגרון כדי למנוע את קריסתם ולהשאירם פתוחים. החיסרון הגדול של הסיפאפ: מעטים מעוניינים להשתמש בו, פחות מכך מנסים אותו, ובודדים מתרגלים אליו, מה שמותיר הרבה אנשים חשופים לבעיות הבריאות המגיעות בעקבות הנשימה המשובשת בשינה.
החסימה המוחלטת של השפעת ה-PACAP אליה הגיעו במחקרם מסמנת אולי אפשרות לפיתוח טיפול תרופתי כנגד ההשפעות החמורות של הפסקות נשימה בשינה.
