עצירות נשימה בשינה: 

מה לומדים ממטפסי-הרים

הטיפוס לגבהים משפיע על הפיזיולוגיה וההרגשה הכללית: השינוי בספיגת-החמצן ואספקתו לגוף עשוי להתבטא בכאבי ראש, סחרחורות, וחולשה.
כדי לאפשר הסתגלות של הגוף לגבהים – נהוג לטפס באופן הדרגתי. העלייה ההדרגתית ותקופות המנוחה לסירוגין, מאפשרות את תהליכי ההתאמה הנדרשים בגוף.

מסתבר שמנשימתם של מטפסים לגבהים ניתן ללמוד על התהליכים שמתרחשים בגוף בזמן עצירות נשימה בשינה – Sleep Apnoea.

עצירות נשימה בשינה הן שיבוש נשימתי נפוץ, שמופיע עם התקדמות הגיל, ומחמיר עם הזמן, במיוחד אחרי שנים של נחירות שלא טופלו.

במחקר שנעשה בביה”ח הרפואי בפרנקפורט שבגרמניה, והתפרסם ב-2014 –  נמצא שיש קשר בין שיבושי נשימה בשינה לבין מחלת הגבהים של המטפסים: בגבהים שמעיל 2,500 מ’, יש נפילה של הלחץ היחסי של החמצן.

בשעות העירות המטפסים מווסתים את הנשימה שלהם באופן מודע ורצוני. בשעות השינה הגוף מנסה לנרמל את רמות הגזים בגוף.

החוקרים בדקו קבוצת מטפסים בקילמינג’רו בטנזניה, שעלו לגובה של 4,000 מ’. הבדיקות נעשו בציוד אוקסימטרי שהוצמד למטפסים, ואסף נתונים תוך כדי השינה.

נמצא שנשימתם של המטפסים מתאפיינת במחזוריות של נשימה מאוד אינטנסיבית ברמה של היפרוונטילציה, ונשימה מועטה באופן קיצוני ברמה של היפוונטילציה. במעברים בין ההיפרוונטילציה להיפווונטילציה וההיפך – משובצים גם פסקי זמן בהם הנשימה נעצרת לחלוטין, בדיוק אותה התופעה שקורית  בנשימתם של אנשים הסובלים מעצירות נשימה בשינה.

המחזוריות האופיינית הזו בנשימת המטפסים מביאה איתה שינויים ברמת ההמגלובין והאוקסיהמוגלובין.

אחת המסקנות מכך הייתה שהנשימה המשובשת הזו משנה את זרימת הדם למוח, אבל שומרת על כמות החמצן שמגיעה לרקמות במוח.

נמצא גם קשר בין מחזוריות נשימה כזו בשינה – לכאבי ראש מהם סבלו המטפסים, מה שהוביל למחשבה שיתכן שכאבי ראש הם בעצמם אינדיקציה לשיבוש הנשימתי, ומהווים כלי אבחוני פשוט וזמין.

לקריאת תמצית המחקר >>

חשוב לדעת שיש פתרון טבעי להסדרת הנשימה בשינה, אותו לומדים בסדנאות נשימה בריאה® שיטת בּוּטֵייקו >>
נשימה בריאה® שיטת בּוּטֵייקו >>
למה חשוב לטפל בנחירות? >>
סדנאות נשימה בריאה® שיטת בּוּטֵייקו להסדרה טבעית של הנשימה >>
מי מלמד נשימה בריאה® בשיטת בּוּטֵייקו >>
עדויות על השיפורים בבריאות >>

ליצירת קשר >>   טלפון: 052-5295318
=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=

פתרון להסדרת הנשימה בשינה – מה לומדים ממטפסי הרים

1. בעלייה לגבהים גבוהים מתרחשים שינויים בנשימה וברמת החמצן בגוף – דפוסים שמזכירים את אלה המתרחשים במצבים של הפסקות נשימה בשינה.
2. המחקר העלה כי נשימה לא סדירה בגבהים, עם קטעי נשימה מהירה ואז איטית ואף הפסקות קצרות, מקבילה למצב של דום נשימה בשינה.

מה ניתן ללמוד מהנשימה בגובה רב?

1. טיפוס הדרגתי ומתון מעודד את הגוף להסתגל – כך גם בשינה, שינוי הדרגתי של דפוסי נשימה יכול להוביל לשיפור.
2. חיזוק שרירי הנשימה והגרון, שמתרחש בטיפוס לגבהים, משפר את זרימת האוויר – דרך שאפשר ללמוד ולהטמיע.
3. ההשתוואה מצביעה על כך שאין “פתרון מיידי ונפלא”, אלא תהליך הדרגתי של שינוי והרגלים.

איך ליישם זאת בחיי היומיום?

1. לתרגל נשימה רגועה דרך האף במהלך היום – כך השרירים ילמדו לפעול גם בשינה.
2. להימנע משפיגה מהירה או נשימות גדולות מדי – חזרה לנשימה איטית ושקטה.
3. להקפיד על תנוחת שינה נוחה הכוללת הרמת ראש קלה או שינה על הצד, כדי לשפר את מעבר האוויר.

התועלות מהסדרה נשימתית בשינה

1. שיפור איכות השינה – פחות יקיצות, פחות “חנקות” ולילה רגוע יותר.
2. ירידה בתסמיני נחירות ובהפסקות נשימה – בכך שזרימת האוויר והשרירים מגיבים טוב יותר.
3. שיפור בתחושת האנרגיה במשך היום, פחות עייפות, יותר חיוניות וריכוז.