מילות מילוי

כאילו, אה, כזה, אז, אתם יודעים, תקשיבו, תראו, אשכרה, בערך, לא ממש, פחות או יותר, משהו כזה, שים לב, יש לציין, אפוא, אם כן, כלומר, זאת אומרת, ובמילים אחרות, בקיצר (אוקצור), סוג של, בעצם…

מילות מילוי קיימות בכל שפה, באנגלית למשל >>

מה התועלת במילות מילוי?
לשימוש במילות מילוי יש כמה מטרות:
– מאפשרות לנסח מחדש את הרעיון
– מרככות את הדיבור, מעין התנצלות
– מביעות היסוס או מבוכה
– מסמנות חזרה במילים אחרות על מה שכבר נאמר, מדגישות
– מאפשרות לשנות נושא
– מסמנות ציטוט מדבריו של מישהו אחר – פתיח וסוגר
– מאפשרות הפסקה קטנה לארגון המחשבות.

וכיוון שמטרותיהן כל כך רבות – הן נפוצות מאוד ומשובצות תדיר בדיבור,
לעתים נשמעות מיותרות לחלוטין.

שימוש תדיר במילות מילוי
עשוי להשתמע כפיזור מחשבתי, יתכן שהדובר אינו מוכן לדבר על הנושא
בהרצאה או מצגת, בהן אנחנו מצפים לרצף רעיוני, ממש אין להן מקום.
בדיבור ספונטני קל לנו לקבל אותן, למרות שגם בשיחה ספונטנית הן עשויות לספר על פיזור דעת, או משהו שמטריד. הדיבור משובץ צלילים ורעשים חסרי מובן, מעין ‘לכלוך אקוסטי’, לא לוגי, ומיותר.

איך להפחית את השימוש במילות מילוי
שתי אפשרויות להפחתת השימוש בהן:
1) להיות מוכן לדבר על הנושא, להכין את הנקודות אותן רוצים להעביר, ולדעת היטב את הסדר של הנושאים.
זה, כמובן, בלתי אפשרי בכל הסיטואציות.
האפשרות השנייה:
2) להיעזר בנשימה.
תוך כדי שטף הדיבור לעצור עצירה קצרצרה שתאפשר לשאוף טיפונת אוויר.

יש קשר בין עצירות נשימה בדיבור ושימוש תדיר במילות מילוי:
תיאום לקוי של נשימה ודיבור יוצר לחץ ומתח, ובמצבים כאלה צפוי שהדובר ישתמש ביותר מילות מילוי.
התמקדות בנשימה, מידי פעם, במהלך הדיבור מאפשרת פסק-זמן קצרצר לשאיפה קטנה, וככל שנתנסה בזה יותר נמצא שהפסקה בשטף הדיבור עוזרת גם להתמקד במחשבה.
תקשורת טובה ונטולת מילות מילוי מעבירה מסר ברור ובהיר, מאפשרת לשומע להתרכז בעיקר ולהבין את המסר, מבלי הסחות דעת מיותרות.
עדיף לומר משפט שלם שמתייחס כולו לרעיון המדובר, בנוי ברצף הגיוני, זה גם מאפשר לשומע להישאר מרוכז בנושא המדובר וגם
מותירה אותנו בתחושה ששמענו דובר רהוט.