עם איזה שריר אנחנו נושמים?
הסרעפת היא שריר הנשימה העיקרי >>
צורתה כיפה, עובייה כ-2-4 מ”מ, היא נמצאת בין חלל החזה וחלל הבטן. במרכזה גיד, ובצדדיה היא בנוייה בעיקר משרירים, המחוברים לצלעות ולחלק מחוליות השדרה.
מעל הסרעפת מונחות הריאות ומונח הלב, כך שהסרעפת מהווה להם תמיכה ומשפיעה עליהם בכל תנועה שלה.
סרטון המחשה של פעולת הסרעפת >>
בסרעפת כמה פתחים, המכוסים ברקמה המקיפה את הריאות וקרום הלב, דרכם עובר הוושט, העצב התועה ועצבים נוספים, וכלי דם ראשי (דרך פתחים אלה לעתים קורה בקע סרעפתי).
החלק העליון של הסרעפת מתמזג עם הפליאורה שמקיפה את הריאות, ועם קרום הלב. החלק התחתון מתמזג עם הצפק – קרום רירי המצפה את חלל הבטן.
גם הכבד קשור ברצועות לסרעפת.
בסרעפת שתי קבוצות שרירים עיקריות, שתפקידיהן שונים:
החלק האחד משתתף בנשימה, והחלק האחר מונע עליית תכולת מערכת העיכול בזמן בליעה.
שתי הפעולות יכולות להתקיים גם בקצב שונה ביניהן, אבל תוך תיאום.
למשל: בבליעת גוש גדול – החלק הנשימתי בסרעפת מפסיק את עבודתו כדי לאפשר מעבר הגוש לקיבה.
פעולות נוספות יכולות להשפיע על פעולת הסרעפת, כגון שיעול והקאה.
בשיעול יש גם שינוי בקרקעית האגן, שנחשבת גם היא לסרעפת) מה שמדגים את השפעת שתי המערכות זו על זו.
מתצפיות ב-MRI פונקציונלי הסתבר שלקראת שאיפה יש פעילות חשמלית בשרירי קרקעית האגן, כמו גם בשרירים האלכסוניים והרוחבי של הבטן, כלומר נצפה תיאום פעולה בין הסרעפת הנשימתית שבמרכז הגוף, לאזורים נוספים.
לפיכך, פעולת הסרעפת משפיעה על פעולת מערכות רבות בגוף, חשוב לשמור את הסרעפת ואת כוחה – תקינים, ונשימה סרעפתית תורמת לכך.
פעילות גופנית גורמת להתחזקות והתעבות הסרעפת >>
ממצא נוסף מעניין:
אצל נשים הסרעפת מתעייפת פחות בהשוואה להתעייפות הסרעפת אצל גברים >>
וקצת על הסרעפת בשפה העברית
בעברית סרעפת נקראת גם טַרְפֵּשׁ / טַרְפַּשׁ >>
המשורר והרופא שאול טשרניחובסקי חידש את המילה סרעפת במשמעות המוכרת לנו היום – הסרעפת הנשימתית, כשתירגם את האיליאדה ואודיסאה לעברית.
ממתי יש לנו ‘סרעפת’ בעברית?
ב-1941 הופיעה לראשונה המילה “סרעפת” במילון למונחי רפואה >>
