ריח הגשם 
הניחוח מאוד מוכר, למרות שאם ננסה להגדיר או לתאר – לא נצליח!
ייחודי, אינו דומה לשום דבר אחר, ומסתבר שהוא גם שונה ממקום למקום, בהתאם לסביבה המקומית (כגון – אדמה, צמחיה), ותמיד נחשב למרענן ונעים.
אז מה הריח של הגשם?
ב-1964 חוקרים באוסטרליה >> גרסו שהריח נוצר מצירוף אפשרי של כמה רכיבים:
א) הלחות שמגיעה עם טיפות המים
ב) שמנים ריחניים שמשתחררים לאוויר מצמחים יבשים, מהאדמה ומסלעים.
ג) חומר שמיוצר על ידי בקטריה, ונקרא גאוסמין, שתפקידו לעכב התפתחות חיים של מיקרואורגנימים כל עוד אין לחות אופטימלית שתבטיח את קיומם.
ד) נבגים מסוג אקטינומיצס (Actinomyces) המתפזרים כאשר טיפות המים מתנפצות ומתפזרות.
החוקרים האוסטרלים גם נתנו לצירוף הזה שם: פטריכור Petrichor >>
הֶלְּחֶם של שתי מילים, “פטרה” = במשמעות של אבן, “איכור” = זרימת-אנרגיית החיים בדמם של גיבורי המיתולוגיה של יוון.
ה) מולקולות אוזון: גז המורכב משלושה אטומי-חמצן, נוצר בעת סופות ברקים, ובעקבותיהן מגיע עד הקרקע.
מחקרים נוספים הראו שכאשר טיפת גשם מתנפצת על הקרקע נוצרות בועות קטנטנות שנפוצות לכל עבר, המכילות את מגוון החומרים שהטיפות פגשו בהגיען לקרקע, וכך נוצר תרסיס שמתפזר ומגיע גם לאפינו.
למה ריח הגשם חביב עלינו?
א. ירושה מדורות קודמים
כפי הנראה שהריח חביב עלינו בעיקר בגלל הגאוסמין.
גאוסמין נוכח בשורשי-מאכל מגוונים (כולל סלק) שהיו מרכיב נכבד בתזונת אבות-אבותינו וקודמיהם, והוא גם משתחרר לאוויר כאשר הופכים רגבים של אדמה, ולחות משתחררת לאוויר.
האף האנושי מזהה כמויות מזעריות של גאוסמין, כפי הנראה שריד ליתרון שהיה רלוונטי כאשר התזונה התבססה גם על ליקוט מקורות מזון, לציין שיש אנשים שריח הגאוסמין אינו ערב לאפם.
ב. השפעה מטיבה עלינו
כפי הנראה בזכות הֶקְּשָׁרִים חיוביים בעקבות הגשם הטרי:
– הוא מנקה את האוויר והרבה פעמים גם אבק שהצטבר לפניו,
– מרענן גם את הצבעים סביבנו, ובכך גם את ההרגשה שלנו.
– לרובנו יש זיכרונות חביבים הקשורים לגשם: משחקים בשלוליות, איסוף אורניות אחרי הגשם, מרק חם.
– נמצא, למשל, שאצל הילידים באוסטרליה – ריח גשם קשור לצבע ירוק ולשפע חקלאי שבעקבות התחדשות הצמיחה. 
עוד על ריח הגשם >>
עד כדי כך שהתפתחה תעשייה של ריח-גשם ארוז, לשימוש במאיידים ריחניים. כאן >> וכאן >>
על ריח וחשיבותו של חוש הריח כתבתי גם בספר “למה אף?” >>
