מה קורה בנשימת-פה?
נשימת-פה פוגעת בבריאות במובנים רבים.
הנה קצת על ההשפעה ההרסנית של נשימת-פה.
ב-2018 שני אנשים יזמו והשתתפו במחקר קטן באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה.
הרופא שהם גייסו למחקר הזה – הסתייג ולא רצה לקחת בו חלק, כיוון שחשב שיש בכך נזק.
השניים התעקשו והמחקר יצא לדרך.
מי השניים?
מדובר בעיתונאי וסופר אמריקאי, בשם ג’יימס נסטור
ובמדריך נשימה משבדיה, בשם אנדרס אולסון
ומי הרופא החוקר?
דר. ג’איאקר נאייק – Dr. Jayakar Nayak
רופא מכובד, מנתח ומומחה בתחומי אף אוזן וגרון, ראש וצוואר.
מה עשו? 
במהלך המחקר, במשך 10 ימים האף שלהם היה אטום לחלוטין בפקקי-סיליקון ובחבישה, כדי שבשום אופן לא יוכלו לנשום נשימת אף, כך שהם נאלצו לנשום נשימת-פה 24/7
התזונה שלהם תוכננה בקפדנות, וכל כמה שעות נבדקו הפרמטרים הפיזיולוגיים שלהם, כולל בפעילות גופנית.
מה קרה במשך עשרת הימים בהם האף היה חתום סגור ואטום, כך שהתאפשרה נשימת-פה בלבד?
מיד בלילה הראשון הנחירות שלהם – הרעישו עולמות:
אנדרס, שלפני הניסוי לא נחר מעולם, נחר עכשיו במשך ארבע שעות ועשר דקות
אצל ג’יימס, שמעולם לא התמודד עם קשיי נשימה בשינה, היו עכשיו 24 הפסקות נשימה בשינה, ורוויית החמצן ירדה ל-85%
בכל לילה נוסף שיבושי הנשימה האלה בשינה – החמירו.
וכל זה בנוסף ליובש בשפתיים, בפה, בלשון, בגרון, עלייה בלחץ הדם, והתדרדרות של נתונים פיזילוגיים נוספים.
התחושה הכללית היתה גרועה,
ג’יימס כתב שהוא הרגיש מטומטם… (מעניין, כי אכן קיים מחקר שמקשר בין אף סתום קבוע לפגיעה בפעילות המוחית) 
למזלם של השניים הניסוי הזה הסתיים בחלוף 10 ימים, שלאחריהם הם חזרו לנשימת-אף, ודי בסמוך לכך הפרמטרים הפיזיולוגיים שלהם חזרו לנורמה.
גיימס נסטור מספר גם על ההתנסות הזאת בספרו רב המכר: “Breath – the new science of the lost art”
זו אינה הפעם הראשונה שנשימת-פה כשהאף חסום באופן יזום – נבדקה.
הרעיון לפקוק את הנחיריים הועלה לראשונה כטיפול אצל אנשים שסבלו מדימום בלתי פוסק מהאף, ובעקבותיו אובדן דם רב, עד כדי חולשה ואשפוז. דר. וולרי לאונד עשתה עשרות ניתוחים כאלה.
בשנות ה־70 וה־80 של המאה ה-20, אורתודנט וחוקר נורווגי בשם אגיל פ’ הרבולד ערך ניסויים מחרידים בבעלי חיים*, שבמהלכם הוא סתם בסיליקון את נתיבי האוור באף, של קופי רזוס, כדי לאלץ אותם לנשום נשימת פה.
פקקי-הסיליקון חסמו לחלוטין כניסת אוויר בשאיפה, ובנשיפה אפשרו מעבר מועט של אוויר.
הקופים נבדקו כל שלושה חודשים ונשארו כך בין חצי שנה לשנתיים.
במהלך התקופה הרבולג עסק במדידות של הלסתות והשיניים של הקופים, ופרמטרים נוספים של גולגולותיהם ופניהם. 
גם בניסוי הזה הגולגולת התפתחה באופן לקוי:
הפנים התפתחו למוארכות, הלסתות היו שמוטות, וכל הבעת הפנים השתנתה (בתמונה דוגמה אחת מרבות.
*כיום מחקר כזה לא היה יכול להתקיים, מאחר ומחקר על בעלי חיים חייב לדאוג לרווחתם, ואסור שיזיק להם.
תוצאות המחקרים האלה הראו שהקופים הסתגלו במהירה ובלית-ברירה לנשימת-פה, אבל – כתוצאה מכך הפנים שלהם התארכו והתעוותו.
מידת העיוות לא היתה זהה אצל כולם.
לאחר תום המחקר והסרת הפקקים הסיליקוניים מהאף – חלק מהקופים חזרו לנשימת אף בפה סגור, וחלקם לא.
כלומר גם כאן היתה שונות גבוהה.
היכן עוד אפשר לראות את זה? 
אצל ילדים !!!
נשימת פה כגורם לפגיעה בהתפתחות תקינה של ילדים – מוכרת היטב.
גם כאן שונות רבה:
התפתחות שקדים שמחמירה את החסימה וההפרעה לנשימת אף, כך שהתופעה מחמירה את עצמה.
הפה פעור, הפנים מוארכים, היציבה לקוייה, ייתכנו נחירות (חייבים לטפל!), קשיים קוגנטיביים, ועוד.
בין שאר הטיפולים שיידרשו – טיפול אורתודונטי.
בדיקת הרגלי נשימת פה והכחדתם – יכול להיעשות כבר בינקות. זה הגיל בו מניחים את היסודות להרגלים שונים.
בדיקת מצב הלסתות יכולה להיעשות כבר בגיל 3, ואם נדרש – אפשר כבר בשלב הזה להתחיל בטיפול שמנחה את הלסתות לגדילה תקינה.
כמה מילים על הטיפול בילדים
את הטיפול בנשימה ובהכוונת גדילת-הלסתות כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר, ולא לחכות ש’הילד יגדל’.
אם הילד כבר בן 6 או 7, והרופא המטפל אמר לחכות – צרו קשר, דברו איתי.
אסביר לכם איך התפתחו הקשיים,
וכיצד תוכלו לתרגל עם ילדיכם כך שיתפתחו הרגלי-נשימה תקינים.
זה לא יהיה במקום טיפול אורתודונטי –
אבל זה יכול להועיל מאוד לצמצום הנזק.
ההתפתחות התקינה חשובה לכל תחום בחיי הילד, ותקבע את בריאותו בעתיד.
לקריאה נוספת: Breathe, Sleep, Thrive / Dr. Shereen Lim
