האם אכן “כמה שיותר – יותר טוב”?
יש כל כך הרבה גישות לנשימה, תוך שימוש באין-ספור ביטויים שונים, והתייחסויות שונות, כגון:
נשימה עמוקה, נשימה לבטן, נשימת צלעות, נשימה לסרעפת, נשימה מלאה, נשימת יוגה, נשימה מודעת, נשימה דינמית, נשימה קצובה, נשימה אנרגטית, נשימה לאיבר זה או אחר, עיסוי בנשימה, נשימה ראשונית, נשימה מחזורית, נשימה מנקה, ועוד.
וגם – להשתמש בנשימה, לכוון את הנשימה, לשנות את הנשימה, לנצל את הנשימה, להכניס עוד אוויר, להוציא את כל האוויר, וכו’.
לא תמיד ברור לנו למה הכוונה, מה צריך לעשות, האם צריך לשנות דבר-מה, ואיך?
גישות שונות מייחסות מגוון תועלות למניפולציות הנשימתיות, שנעשות תוך כדי פעילויות שונות.
חשוב לזכור:
אחד התפקידים העיקריים של הנשימה הוא לאפשר שמירת pH תקין של הדם תוך שמירה על מאזן גזים – חמצן ופחמן דו חמצני – תקין, ברמת הגוף כולו, וברמת התא.
הנשימה ברובה אוטומטית, התנועות הכרוכות בנשימה ברובן אוטומטיות, וניהול הנשימה גם הוא ברובו אוטומטי.
ההסדרה האוטומטית של הנשימה נעשית באופן שוטף במוח תוך כדי דגימה של רמות הגזים בדם, והתאמת התגובה הנשימתית לכך, למשל – על ידי העלאת או הורדת קצב הנשימה, ו/או נפחי הנשימה.
בבריאות תקינה מידת הרוויה של הדם בחמצן היא בין 96% ל-99% >>
כך שהתועלת בהאצה, הגדלה, או העמקה יזומה של הנשימה מוטלת בספק: תוספת כזו עשויה להעלות, אם בכלל,
את קליטת החמצן באחוזים בודדים, למרות שזו התפיסה הרווחת!
משפטים כגון:
“קחו הרבה אוויר כדי שיהיה לכם הרבה חמצן”
“נשמו עמוק כדי להכניס יותר חמצן”
“כמה שנושמים יותר עמוק – יותר טוב”
שגויים לחלוטין! ולא רק שהם שגויים: הם עשויים לגרום לשיבוש נשימתי.
חשוב לזכור שיש הבדל בין כמה אוויר נכנס לריאות, לבין כמה חמצן ייקלט בגוף,
מאחר ובכל רגע נתון הגוף קולט רק לפי צרכיו ורמות איזון הגזים שבו.
מסקנה:
כשמדובר נשימה לא בהכרח ‘כמה שיותר יותר טוב’.
כל מי שניפח בלון בשאיפות ונשיפות עצומות והרגיש סחרחורת לאחר מכן, התנסה בכך שלא בהכרח כמה שיותר יותר טוב…
בנשימה כדאי להתערב כמה שפחות, חשוב לאפשר לגוף לנהל את הנשימה שלו, ואם נדרש תיקון או שיפור – לעשות זאת בהתערבות מינימאלית, מושכלת, הדרגתית, כדי לאפשר לגוף להמשיך ולנהל את פעולותיו לפי צרכיו.
הגוף חכם מאיתנו, כדאי לא להפריע לו.
שאלות ותשובות על נשימה בריאה® בשיטת בוטייקו >>
מה מעיד על שיבוש נשימתי ביום יום >>
