למה אחרי מאמץ –
מתכופפים קדימה ונשענים?
בסיום מאמץ גופני הספורטאי מחפש תנוחה שתאפשר התאוששות מהירה של הדופק והנשימה.
למשל, כפיפה לפנים והישענות עם הידיים על הברכיים או על חפץ – כמו כאן בתמונה – מאפשרת לתמוך בפלג הגוף העליון, כלומר הכפיפה מאפשרת בעצם מנוחה חלקית. בנוסף לספורטאים שמתאוששים כך כמעט באופן אינסטינקטיבי, התנוחה הזו מוכרת אצל אנשים שסובלים מבעיות נשימה, כשהם מנסים להרגיע את הנשימה שלהם ולהתאושש >>
הכפיפה לפנים מקלה על עבודת השרירים, ביניהם השרירים שבאזור הצוואר ובית החזה, הנמנים עם שרירי העזר לנשימה ובכך חוסכת אנרגיה.
אחד התפקידים של חלק משרירי העזר לנשימה – הם משתתפים בייצוב מפרק הכתף.
בספורט אינטנסיבי שרירי העזר לנשימה עוזרים במכניקה הנשימתית.
בכפיפה לפנים והישענות, מפרק הכתף מקובע, תנועת בית החזה מתמתנת, וזה עוזר לאושש את הנשימה אחרי מאמץ.
כך שעמידה כזו מסמנת ניסיון להרגיע את הנשימה.
תועלות נשימתיות נוספות
– בכפיפה והישענות כזו הסרעפת, שריר הנשימה המרכז, יכולה לעבוד חזק יותר.
– הכפיפה קדימה מאפשרת גם נשיפה חזקה יותר, וזה עשוי לאותת למערכת העצבים – להירגע.
תועלות נוספות
– התנוחה הזו מאפשרת גם לשרירי-הגו לנוח
– מורידה עומס משרירי הליבה
– משפרת את זרימת הדם למוח: הראש נמצא קרוב לגובה הלב, ושיפור זרימת הדם מקל על תחושת סחרחורת, למניעת התעלפות
– נמצא שספורטאים שעוברים לתנוחה כזו אחרי מאמץ – מאוששים את הדופק שלהם מהר יותר בהשוואה לאחרים שאחרי מאמץ מניחים את ידיהם על הראש.
כתבה ב’שוונג’ >>
מחקר >>
The effects of two different recovery postures during high intensity interval training>>
