אנחנו מתייחסים לנשימה שלנו כמובנת מאליה:
היא תמיד איתנו, ולרוב – כל עוד מצבנו טוב – אנחנו בכלל לא שמים אליה לב, היא מתרחשת ברקע, בלי שנהיה מודעים לה.

אבל, כשמשהו משתנה בהרגשה או בבריאות – מיד הנשימה שלנו משתנה.
נרגיש את זה במיוחד במצבי קיצון: בכי, צחוק, וחס וחלילה כשיש בעיית בריאות.

הנשימה מאוד דינמית, והיא מעין ‘מכשיר מדידה’ למצבנו ולתחושותינו, ולכל שינוי בנשימה יש סיבה.
לא תמיד נדע לזהות את הסיבה, לרוב נזהה את התוצאה: שינוי בנשימה.

שינויים זמניים, חולפים

למה זה קורה?
מערכות הגוף שלנו מתפקדות אופטימליות בתנאים המתאימים להם, שמושפעים מכל מה שקורה איתנו: תזונה, סביבה, חום/קור, לחצים, פעילויות, ועוד. לכולן יש טווח רצוי: כל עוד אנחנו בתוך הטווח הרצוי – הכול בסדר. אם יש שינוי – נרגיש את ההשפעה.

למשל: טמפרטורת הסביבה וטמפרטורת הגוף.

כל עוד אנחנו בסביבה נעימה לנו – נהיה רגועים, וכך גם הנשימה.
אבל אם נהיה בסביבה חמה לנו מידי – אנחנו עשויים להפוך לחסרי סבלנות, עצבניים,
ויתכן שבמצב הזה הנשימות שלנו תהיינה קצרות ומהירות >>

כאשר הגוף מתחמם מדי, חילוף החומרים נהיה יותר אינטנסיבי ודורש יותר חמצן. שינוי הנשימה עשוי לעזור לגוף גם לקלוט יותר חמצן וגם לשחרר חום ולצנן את הגוף. אמנם בדרך כלל נהוג לחשוב שרק כלבים מצננים את חום גופם על ידי פתיחת הפה ושרבוב הלשון, אבל במצבי חום קיצוניים גם אנשים מנסים לצנן את עצמם בנשימת-פה >> הכנסה מהירה של אוויר (בתקווה שהוא קריר יותר) והוצאה מהירה של אוויר חם מהגוף.

דוגמה נוספת:

כשיש סכנה בכביש – אם כהולך רגל ואם כנהג – אנחנו מגיבים לסכנה הזו בתגובה-הישרדותית מהר ככל האפשר כדי לא להיפגע, וזה גם  מלווה בשינוי בנשימה. אחרי שהסכנה חלפה – ייקח לנו זמן להתאושש, גם לנשימה נדרש זמן התאוששות >>

איך השינויים הופכים לקבועים?

כאשר שינוי נשימתי נגרם מחולי כרוני – גם אופן הנשימה שהשתנה, הופך לכרוני, וכך באופן קבוע מתמודדים גם עם קושי בריאותי וגם עם קושי נשימתי.
אלה מצבים שמחייבים התערבות רפואית וטיפול.

מה לגבי שינוי נשימתי שהפך לקבוע – ללא חולי כרוני?

רבים מאיתנו נוהגים ב’קלה כבחומרה’, לומדים לצפות סכנות עוד לפני שהן קורות, ובאופן הזה עשויים להגיב בתגובת-החירום ההישרדותית של הגוף גם במצבים שאינם באמת סכנה, אלא הם מצבים שמזכירים לנו שהיינו קרובים לסכנה באירוע קודם.

ככל שיהיו לנו בחיים יותר אירועים שמסכנים אותנו – כך ירבו המקרים בהם מנגנון הנשימה יתאים את עצמו, ככל שיהיו לנו אירועים של ‘כמעט סכנה’ כך ירבו המקרים בהם יהיה שינוי בנשימה. בהדרגה אנחנו עלולים לתפקד במצב קבוע של ‘הכנה לסכנה’ או ‘הימנעות מסכנה’, וכך בהדרגה הנשימה שלנו באופן קבוע תהיה נשימה חירומית, כזו שמתאימה למצבים מסכני-חיים, שאימצנו לנו כשגרה.

כל אירוע שיוצר לחץ או מתח – עשוי להשפיע על הנשימה.

הגוף מגיב לנשימה והנשימה מגיבה לגוף, כשהגוף יוצא מאיזון – הנשימה משתנה, ובתגובה מחמיר חוסר האיזון בגוף ואיתו מחמיר השינוי הנשימתי.

באופן הזה הנשימה השגרתית שלנו, גם כשאין מצב חירום ואין סכנה, הופכת להיות נשימה של מצב חירום. זה גורם לגוף לתפקד במצב חירום, תיפקוד ב’הייפר’, הרבה מעל ומעבר לנדרש בשגרה. כדי לשרוד מערכות הגוף יתאימו את עצמן (זה אפשרי עד גבול מסוים) ואנחנו לא נרגיש טוב, או אפילו נהיה ממש חולים.

מה ניתן לעשות?

ראשית, חשוב להיות מודע לשינויים הנשימתיים שקורים לנו ביום יום.  אם אנחנו מוצאים שביום יום הנשימה שלנו מטרידה אותנו, אינה רגועה, במקום שתהיה ברקע ותשרת אותנו הכי טוב שאפשר – היא הופכת למשהו שמעסיק אותנו כל הזמן ולא נותן לנו מנוח – המקום הראשון לבדוק הוא אצל הרופא.

כשהרופא לא מוצא סיבה, כשהבדיקות לא מעלות סיבה – זה הזמן לרכוש כלים נשימתיים כדי לצאת מה’לופ’ הזה שנכנסנו אליו מבלי שידענו שזה מה שקורה. מומלץ להצטרף לסדנאות נשימה בריאה® שיטת בוטייקו בהנחייתי, וללמוד להסדיר את הנשימה, למען איכות החיים והבריאות.
לקריאה נוספת >>
נושאים נוספים בבלוג נשימה בריאה® >>

ליצירת קשר >>

שינה משובשת והסיכון לבריאות

1. מחקר גדול שבדק יותר מארבעת אלפים אנשים מצא קשר ברור בין שינה משובשת, נחירות והפסקות נשימה בשינה לבין סיכון מוגבר לשבץ מוחי.
2. החוקרים מצאו שבעיות בשינה אינן רק עניין של עייפות ביום למחרת, אלא גורם סיכון משמעותי למחלות קשות, במיוחד כאשר התבנית נמשכת לאורך זמן.

ממצאים מרכזיים מהמחקר

1. שינה קצרה מאוד – פחות מחמש שעות בלילה – העלתה את הסיכון לשבץ מוחי פי שלושה לעומת שינה של כשבע שעות.
2. גם שינה ארוכה מאוד – מעל תשע שעות – לוותה בסיכון גבוה יותר לשבץ מוחי, בערך פי שניים.
3. נחירות בזמן שינה נמצאו קשורות לעלייה ניכרת בסיכון לשבץ, כמעט כפליים בהשוואה למי שאינם נוחרים.
4. אצל מי שסובלים מהפסקות נשימה בשינה (דום נשימה בשינה) הסיכון היה גבוה במיוחד, עד פי שלושה.
5. שנת יום ארוכה, מעל שעה, נמצאה גם היא קשורה ליותר אירועי שבץ מוחי בהמשך.

סימנים לשינה לא מסודרת

1. התעוררות עם עייפות או תחושה שהשינה “לא באמת נחה”, גם אם משך השינה היה ממושך.
2. חוסר סבלנות, עצבנות, ירידה בריכוז או בזיכרון במהלך היום.
3. קשיים להירדם בתחילת הלילה או התעוררויות מרובות באמצע הלילה.
4. תחושת חוסר מנוחה ברגליים, נטייה להירדמות במצבי שקט ונזיפות מבני משפחה על נחירות חזקות.

הסדרת נשימה ושינה

1. הצעד הראשון הוא מודעות לשינה: להקפיד על שעות קבועות ככל האפשר ולהתאים את סביבת השינה – חדר חשוך, שקט ונעים.
2. מומלץ להגביל שנ”צ לפחות משעה, להתרחק ממסכים לפני השינה, ולהימנע מקפה, אלכוהול וניקוטין בשעות הערב.
3. כדאי גם להרחיק פעילות גופנית מאומצת לשעות מוקדמות יותר של היום, ולהימנע מאכילה כבדה סמוך לשעת השינה.
4. בנוסף, הסדרה הדרגתית של הנשימה – הפחתת נחירות, מעבר לנשימה דרך האף ושיפור דפוסי הנשימה – יכולה להפחית עומס על הגוף ולשפר את איכות השינה לאורך זמן.