מדבריו של נזיר בודהיסטי שלמד את שיטת בוטייקו:

יחסי הגומלין בין המיינד* הגוף והנשימה – תמיד עניינו אותי.
מזה 12 שנה שאני עוסק במדיטציה, מספר שעות ביממה. פיתחתי הערכה רבה לנשימה, ולהשפעתה המרגיעה והמרכזת, כבסיס לתובנות רוחניות ולהרגשה פיזית טובה.
לכן הצטרפתי בספטמבר 2006 לסדנת בוטייקו שהתקיימה במנזר בו גרתי.

התוצאות היו מעל ומעבר לציפיותי, כולל שינויים פיזיים ומנטליים משמעותיים.
אני משתף כאן בהתנסות האישית שלי, כדי שכל מי שמעוניין לשפר את בריאותו הפיזית והמנטלית – יתנסה בשיטה ויבין בעצמו את הברכות הרבות שמגיעות עם תהליך הסדרת הנשימה.
לפני הסדנה, סבלתי ממספר בעיות בריאותיות, בינהן: שינה ממושכת ובלתי מרעננת, כבדות והיגררות במשך היממה, מערכת חיסונית חלשה ואלרגיות עונתיות, התקררויות תכופות, חוסר סובלנות, וחרדות.
כל אלה לא דרשו טיפול רפואי יוצא דופן, אבל היה להם מחיר באיכות חיי ביום יום.

במהלך ימי הסדנה התיאבון שלי פחת, תחושת האנרגיה גברה והיתה יציבה במשך כל היממה, ונוספה תחושה כללית טובה.
אחרי עוד כמה שבועות של תרגול ושיפור נשימתי הסתגלתי למה שהפך לי לחוויית חיים חדשה: הרגשתי רענן, נינוח, החרדה שלי התמתנה, פחדים שהיו לי פחתו, והיתה לי תחושה טובה של מודעות עצמית.

מאז התנסיתי בשיפורים נוספים, חלקם התגלו לי רק אחרי זמן ממושך.
כיום אני נרדם תוך דקות ספורות, ישן ברצף, ומתעורר רענן – לרוב לפני השעון המעורר. במשך היממה האנרגיה שלי כמעט ללא תנודות, ולרוב אני נינוח גם מחשבתית וגם בגוף. כשאיני בתנועה, הגוף רגוע ויחד עם זאת אני מוכן לכל פעילות שתידרש.

במשך השנים שקדמו לשיפור הנשימתי, כמעט כל סתיו ואביב הייתי מצונן, וכל הצטננות השביתה אותי לכמה ימים.
לאחר שישה שבועות מתחילת הסדנה – חוויתי את ההתקררות העונתית שלי. הסמפטום הראשון היה שינוי לרעה בנשימה. מיד לאחר מכן הופיעו הסמפטומים הרגילים המלווים כל התקררות, רק שהפעם הם היו חלשים בהרבה ועברו מהר יחסית. תודות לתרגול הנשימתי המשכתי באין מפריע את הפעילות היומית שלי.

כל חיי סבלתי מאלרגיות עונתיות, שדרשו טיפול תרופתי, והאתגר הרציני השני הגיע באביב, עם בוא קדחת השחת. גם הפעם היה שינוי לרעה בנשימה, עיטושים ונזלת. אבל, הם היו חלשים מאוד בהשוואה לשנים קודמות, לא נזקקתי לתרופות, ויכולתי להמשיך בעיסוקי. סמפטומים נוספים שבדרך כלל התלוו לאלרגיות העונתיות כגון עייפות, דמעות וגירודים בעיניים – כלל לא התפתחו.
בסתיו שלאחר מכן לא חוויתי כלל את האלרגיה.

לשיפור בתחושה הפיזית נלוו גם שינויים מנטליים:
נרגעה הנטייה שלי לתזזיתיות וללחץ, וזה התבטא בהיותי פתוח לאנשים ובבטחון מחודש בסיטואציות חברתיות, במיוחד במה שקשור לספונטיות. הגיעה יכולת גדולה יותר לאובייקטיביות, מבלי צורך לשנות או ליפות מצבים. היתה הפחתה במחשבות בלתי רצויות, במיוחד זכרונות של מצבים שליליים כגון כעס, התנגדות, פחד וחרדה, שפחתו עם ההתקדמות בשיפור הנשימתי.
מחשבות מסוג זה שליוו אותי כל חיי והתנהגויות רגשיות מוכרות שלי – התמוססו תוך מספר שבועות.

התגובה הראשונית שלי לכך היתה פליאה וחוסר אמונה.
שינויים מסוג זה היו בין המטרות העיקריות אליהן שאפתי להגיע במדיטציה במנזר, והם הגיעו תוך שבועות ספורים של תרגול נשימת בוטייקו.
אין לי ספק שהמיומנויות והניסיון המדידטיבי שלי היו משמעותיים כדי להגיע לתוצאות האלה, אבל זה גם מעיד על יעילות שיטת בוטייקו.

תובנה חשובה הגיעה בקשר לאופי השקט של המיינד:
לפני שיטת בוטייקו, חלק גדול מהתרגול שלי הוקדש לניסיון להשקיט את המיינד. עכשיו חוויתי שלמיינד יש בסיס שקט שקיים לפני, במהלך, ואחרי מחשבות. נחשף רקע שקט ועוצמתי של המיינד, וזה היה ברור יותר ויותר ככל שהתקדמתי בשיפור הנשימתי.

לתובנה הזו היתה השפעה משמעותית וגדולה על חיי: השתנתה הגישה שלי למדיטציה.
חלפו הימים בהם ניסיתי לחדול מלחשוב כדי להרגיע את המיינד, ובמקום זה פיתחתי הערכה והכרה להתבוננות הפשוטה באופי השקט של המיינד למרות המחשבות הנוכחות.
במטרה לשפר עוד את הנשימה תרגלתי במשך שמונה ימים את תרגילי הנשימה תוך כדי הליכה מאומצת. אחרי כשבוע הרגשתי פתאום עלייה גדולה באנרגיה, ישנתי שלוש שעות בלילה שעברו מהר מאוד, ולא זכרתי אף חלום. היתה לי תחושה בלתי מוסברת שהייתי ער גם בשעות בהן ישנתי.
כשסיימתי את שמונת ימי התרגול המואץ וחזרתי לשגרה הרגילה – התמעטו בהדרגה מצבי המודעות המורחבים ותחושת האנרגיה המועצמת, והשינה חזרה למצבה התודעתי הרגיל.
ההתנסות הזו גרמה לי להעריך עוד יותר את העוצמה והיכולות של שיטת בוטייקו להתפתחות רוחנית.

אורח החיים במנזר תרם להתקדמותי בנשימה ואיפשר לי את המרחב הנדרש, יכולתי להקדיש זמן רב לתרגול הנשימתי על כל גווניו, למדיטציה, לצעידות, וכו’. יחד עם זאת, אין הכרח לגור במנזר כדי להתקדם עם הנשימה.
אני מאמין שנדרשת תקופה של התמדה, הקדשת זמן ותשומת לב כדי לפתח מיומנות בשיטה.
ההתקדמות שלי נסכה בי הערכה לכוחה של השיטה ולפוטנציאל שיש בה לצמיחה רוחנית, ובכל מה שקשור להבנת המיינד – יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

אני מקוה שבכך שאני מספר על התנסותי בשיטת בוטייקו אחרים יכירו גם בהשפעתה העוצמתית על המיינד, ועל הצמיחה הרוחנית שניתן לחוות עם ההתקדמות בשיפור הנשימתי, בנוסף ליכולתה בפועל של השיטה לרפא מחלות פיזיות.

כל מי שיתמיד ויתקדם ויגיע לתוצאות ימצא שההשקעה כדאית מאוד.

תודתי לפרופסור בוטייקו שהשאיר לנו מתנה מפליאה ויקרת ערך, למדריך שלימד וליווה אותי, ולעמיתי במנזר שהיו מקור תמיכה והשראה.

על החתום: סודהאנו בהיקהו

***

סודהאנו הצטרף למנזר בודיסטי באנגליה ב-1999, שם תירגל מדיטציה יום יום
ב-2006 למד את שיטת בוטייקו, וב-2007 תיעד את התנסותו וחוויותיו, כפי שהובא כאן.
ב-2009, בעקבות ההתפתחת האישית אליה הגיע גם בעזרת שיטת בוטייקו, עזב את המנזר, עבר לארה”ב, למד והוסמך להדרכת השיטה.

* המילה “מיינד” הושארה כפי שהיא בטקסט המקורי, מחוסר תמימות דעים לגבי “מיינד” בעברית.