“לקחת נשימה עמוקה” –
אחת העצות היותר פופולריות, כמעט בכל מצב:
לא מרגישים טוב? “קחו נשימה עמוקה”
לחוצים? “קחו נשימה עמוקה”
חסרי סבלנות? “קחו נשימה עמוקה”
מתלבטים? “קחו נשימה עמוקה”.

אבל האם זה נכון לנו? תמיד?
האם זה תמיד טוב?

ניסיתם פעם?
האם הנשימה העמוקה הזו באמת עזרה? הרגיעה אתכם? ההתלבטויות נרגעו?
או אולי בעצם בכלל לא? >>
מי שניסה ליישם את העצה הזו, מוצא את עצמו רוצה לנשום כך עוד ועוד,
נשימה עמוקה תכופה יוצרת רצון לנשימה נוספת, ובעצם מפתחת בהדרגה דפוס-נשימה שגוי שנקרא היפרוונטילציה, נשימת-יתר >>

מה שחשבנו שיעזור לנו – בעצם מקלקל לנו.
במקום תחושת רגיעה – מגיעה תחושה של חוסר שקט.
וכשאין לנו מושג למה זה קורה ומה אנחנו עושים עם הנשימה – המרחק מחוסר שקט לחרדה, למשל, מאוד קצר.

דפוס נשימה כזה יכול גם להתפתח בהדרגה, ברבות השנים, מבלי ששמנו לב.
דפוס-נשימה של היפרוונטילציה מאותת לגוף שיש מצב חירום, וכדי להתגונן נכנס לפעולה מנגנון ‘ברח והילחם’, שמביא אתו שינויים פיזיולוגיים משמעותיים (כמו למשל – שינוי באספקת הדם לאברי-גוף שונים, ועוד).
זה מנגנון הישרדותי, חיוני והכרחי.
אבל – אינו צריך להיות יום יומי, אלא נקודתי וקצר.

הנשימה מזינה אותנו, וכמו שחשוב לאכול כפי שמתאים לגוף, כך גם חשוב לנשום כפי שמתאים לגוף.
גם נשימה רצוי לצרוך במידה שמתאימה לפעילות בה הגוף נמצא,
לא יותר מידי (היפרוונטילציה, מאוד נפוץ) ולא מעט מידי (היפוונטילציה – פחות נפוץ).
כמובן שיש הבדל בין הנשימה הנדרשת לנו כשאנחנו נינוחים, לבין הנשימה הנדרשת לנו כשאנחנו בפעילות פיזית.

היפרוונטילציה מייצרת בגוף עומסים, לחצים וחוסרים, הגוף צריך להתמודד עם השינויים הפיזיולוגיים שמתרחשים בו.
וכשזה דפוס הנשימה – לגוף אין ברירה אלא להתגונן.
וכשזה דפוס הנשימה התמידי – מנגנוני ההתגוננות עשויים להפוך לכרוניים.
אם מנגנון הישרדותי פועל כל הזמן, בעצם – אין מנוח.
התהליך יכול להתחיל באופן לגמרי תמים, למשל – כשממליצים לנו מכל עבר ש”לקחת נשימה עמוקה”.

אם לא “לקחת נשימה עמוקה” – מה עדיף?
כדי להירגע חשוב להרגיע גם את הנשימה.
יש קשר הדוק בין הנשימה להרגשה שלנו.

אז במקום לקחת נשימה עמוקה – ניקח נשימה שקטה, קטנה, רגועה, נעימה, חסרת מאמץ.
וככל שהנשימה תהיה חסרת מאמץ – כך נוכל להירגע.
נשימה באופן הזה יכולה באמת להרגיע.

ואם מצאת שכל הזמן ‘חסרה לך נשימה’ ‘חסר לך אוויר’ ‘נשימה עמוקה אינה עונה על הצורך’ –
סימן שרצוי וכדאי להסדיר את הנשימה.

אני מלמדת נשימה בריאה® שיטת בוטייקו, המיועדת בדיוק לשם כך – להסדרת הנשימה.
זה פתרון טבעי לחלוטין,
שמתקבל בהדרגה מתוך הגוף ובהתאמה לו

לפרטים צרו קשר >>

=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=

לנשום ולהירגע – בלי לשנות דבר

1. הנשימה היא פעולה טבעית שמתנהלת ברקע, בלי צורך בהתערבות מודעת.
2. לא צריך “לנהל” או “לתקן” את הנשימה, כאשר אנו מנסים לעשות זאת, המאמץ עצמו עלול להוביל למתח.
3. מומלץ לתשומת לב לנשימה **כפי שהיא** – בלי ספירה, בלי להוסיף עומסים, רק כדי להיות נוכחים בעובדה שאני נושם.

למה הפסקת השליטה בנשימה מסייעת לרוגע?

1. כשהנשימה נהפכת לנושא תשומת לב – למשל “אני חייב לקחת נשימה עמוקה” – נוצרת תחושת מאמץ, ולעיתים המצב יכול להחמיר במקום להקל.
2. נשימה שקטה, מתונה, חסרת מאמץ, משדרת לגוף: “הכול בסדר”, ההיפך ממצב חירום.
3. התבוננות מודעת בנשימה מאפשרת חיבור לגוף ולרגע הנוכחי, וזה בפני עצמו כלי רגשי להפחתת מתחים.

איך לבצע זאת בפועל?

1. וודא/י שאת/ה יושב/ת במצב נוח – ישיבה זקופה או תנוחה נינוחה אך ערה.
2. התמקדות קצרה בנשימה: ללא ניסיונות לשנות אותה, פשוט הבחנה – “אני נושם”, “האוויר נכנס”, “האוויר יוצא”.
3. אם מופיעה מחשבה כמו “אני לא נושם טוב” או “צריך לנשום עמוק” – תן לה לעבור  כעוד מחשבה ולא לביצוע. חזור/י למעקב שקט אחרי הנשימה.
4. אפשר לתרגל זאת למשך כמה דקות ביום – אין צורך בזמן רב, העיקר ההתמדה והשקט של ההקשבה.

שאלות נפוצות בנושא