מה קורה בנשימת-פה?

נשימת-פה פוגעת בבריאות במובנים רבים.
הנה קצת על ההשפעה ההרסנית של נשימת-פה.

ב-2018 שני אנשים יזמו והשתתפו במחקר קטן באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה.
בתחילה, הרופא שהם גייסו למחקר הזה – הסתייג ולא רצה לקחת בו חלק, כיוון שחשב שיש בכך נזק.
השניים התעקשו והמחקר יצא לדרך.

מי השניים?
מדובר בעיתונאי וסופר אמריקאי, בשם ג’יימס נסטור >> 
ובמדריך נשימה משבדיה, בשם אנדרס אולסון* >>
(* תמונותיו מובאות כאן באישורו).

ומי הרופא החוקר?
דר. ג’איאקר נאייק – Dr. Jayakar Nayak >>
רופא מאוניברסיטת סטנפורד בארה”ב, מנתח ומומחה בתחומי אף אוזן וגרון, ראש וצוואר.

מה הם עשו? 
במהלך המחקר, במשך 10 ימים האף שלהם היה אטום לחלוטין בפקקי-סיליקון ובחבישה, כדי שבשום אופן לא יוכלו לנשום נשימת אף, כך שהם נאלצו לנשום נשימת-פה 24/7
התזונה שלהם תוכננה בקפדנות, וכל כמה שעות נבדקו הפרמטרים הפיזיולוגיים שלהם, כולל בפעילות גופנית.

מה קרה במשך עשרת הימים בהם האף היה חתום סגור ואטום, כך שהתאפשרה נשימת-פה בלבד?
מיד בלילה הראשון הנחירות שלהם – הרעישו עולמות:
אנדרס, שלפני הניסוי לא נחר מעולם, נחר עכשיו במשך ארבע שעות ועשר דקות.
אצל ג’יימס, שמעולם לא התמודד עם קשיי נשימה בשינה,  היו עכשיו 24 הפסקות נשימה בשינה, ורוויית החמצן ירדה ל-85%.
בכל לילה שהניסוי נמשך – שיבושי הנשימה האלה בשינה החמירו.
וכל זה בנוסף ליובש בשפתיים, בפה, בלשון, בגרון, עלייה בלחץ הדם, והתדרדרות של נתונים פיזיולוגיים נוספים.
התחושה הכללית הייתה גרועה,
ג’יימס כתב שהוא הרגיש מטומטם… (מעניין, כי אכן קיים מחקר שמקשר בין אף סתום קבוע לפגיעה בפעילות המוחית >>)

למזלם של השניים הניסוי הזה הסתיים בחלוף 10 ימים, שלאחריהם הם חזרו לנשימת-אף, ודי בסמוך לכך הפרמטרים הפיזיולוגיים שלהם חזרו לנורמה.
גיימס נסטור מספר גם על ההתנסות הזאת בספרו רב המכר: “Breath – the new science of the lost art”

זו אינה הפעם הראשונה שנשימת-פה כשהאף חסום באופן יזום – נבדקה.   

הרעיון לפקוק את הנחיריים הועלה לראשונה כטיפול אצל אנשים שסבלו מדימום בלתי פוסק מהאף, ובעקבותיו אובדן דם רב, עד כדי חולשה ואשפוז.  דר. וולרי לאונד >> עשתה עשרות ניתוחים כאלה.

בשנות ה־70 וה־80 של המאה ה-20, אורתודונט וחוקר נורווגי בשם אגיל פ’ הרבולד >> ערך ניסויים מחרידים בבעלי חיים*, שבמהלכם הוא סתם בסיליקון את נתיבי האוור באף, של קופי רזוס, כדי לאלץ אותם לנשום נשימת פה.
פקקי-הסיליקון חסמו לחלוטין כניסת אוויר בשאיפה, ובנשיפה אפשרו מעבר מועט של אוויר.
הקופים נבדקו כל שלושה חודשים ונשארו כך בין חצי שנה לשנתיים.
במהלך התקופה הרבולד עסק במדידות של הלסתות והשיניים של הקופים, ופרמטרים נוספים של גולגולותיהם ופניהם.
גם בניסוי הזה הגולגולת התפתחה באופן לקוי:
הפנים התפתחו למוארכות, הלסתות היו שמוטות, וכל הבעת הפנים השתנתה (בתמונה דוגמה אחת מרבות).
*כיום אסור לעשות מחקר כזה, מאחר ומחקר על בעלי חיים חייב לדאוג לרווחתם, ואסור שיזיק להם.

תוצאות המחקרים האלה הראו שהקופים הסתגלו במהירה ובלית-ברירה לנשימת-פה, אבל כתוצאה מכך הפנים שלהם התארכו והתעוותו.
מידת העיוות לא הייתה זהה אצל כולם.
לאחר תום המחקר והסרת הפקקים הסיליקוניים מהאף – חלק מהקופים חזרו לנשימת אף בפה סגור, וחלקם לא.
כלומר גם כאן היתה שונות גבוהה.

היכן עוד אפשר לראות את זה?   

אצל ילדים !!!
נשימת פה כגורם לפגיעה בהתפתחות תקינה של ילדים – מוכרת היטב.
גם כאן שונות רבה:
התפתחות שקדים שמחמירה את החסימה וההפרעה לנשימת אף, כך שהתופעה מחמירה את עצמה.
הפה פעור, הפנים מוארכים, היציבה לקוייה, ייתכנו נחירות (חייבים לטפל!), קשיים קוגנטיביים, ועוד.
בין שאר הטיפולים שיידרשו – טיפול אורתודונטי.

בדיקת הרגלי נשימת פה והכחדתם – יכול להיעשות כבר בינקות. זה הגיל בו מניחים את היסודות להרגלים שונים.
בדיקת מצב הלסתות יכולה להיעשות כבר בגיל 3, ואם נדרש – אפשר כבר בשלב הזה להתחיל בטיפול שמנחה את הלסתות לגדילה תקינה.

כמה מילים על  הטיפול בילדים

את הטיפול בנשימה ובהכוונת גדילת-הלסתות כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר, ולא לחכות ש’הילד יגדל’.
אם הילד כבר בן 6 או 7, והרופא המטפל אמר לחכות – צרו קשר, דברו איתי >>.
אסביר לכם איך התפתחו הקשיים, והיכן תמצאו עזרה לילדיכם כך שיתפתחו הרגלי-נשימה תקינים, ויימנע נזק בעתיד.
זה לא יהיה במקום טיפול אורתודונטי –
אבל זה יכול להועיל מאוד לצמצום הנזק.
מוזמנים לקרוא עוד כאן >>  וכאן >> וכאן >>

ההתפתחות התקינה חשובה לכל תחום בחיי הילד, ותקבע את בריאותו בעתיד.

לקריאה נוספת:  Breathe, Sleep, Thrive / Dr. Shereen Lim >>

=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=.=

מהם הנזקים בנשימת פה?

1. נשימת פה מדלגת על מנגנוני הסינון והחימום של האף – מה שמעלה חשיפה לזיהומים וליובש.
2. נשימה פה יוצרת עומס על מערכת הנשימה – שעלול להתבטא בנחירות או דום נשימה.
3. נשימה דרך הפה משפיעה על התפתחות הלסתות, על הפנים ועל איכות השינה.
4. השפעות אלה עשויות להשתפר כאשר נהיה מודעים לדפוס הנשימה ומבצעים שינוי.

מה המחקרים מראים?

1. ניסוי שבו נחיריים נחסמו באופן מלא ל־10 ימים גרם לנשימת פה, לנחירות ולירידה בריווי חמצן בשינה.
2. הפרעות נשימה מהותיות נצפו גם באנשים ללא בעיות קודמות כאשר עברו לנשימת פה בלבד.
3. באופן משמעותי – חזרה לנשימת אף בלבד הביאה לשיפור במדדים הפיזיולוגיים.

אילו השפעות נשימת-פה לאורך זמן?

1. עייפות יום-יומית ובלתי מוסברת, ירידה בריכוז ובביצועים – הם רק חלק מהתוצאות של נשימת פה מתמשכת.
2. השינה נהיית פחות איכותית – משברים נשימתיים בלילה, קפיצות חמצן וקושי בהתעוררות רעננה.
3. ליקויים במבנה הפנים והלסת – במיוחד בילדים, כאשר נשימת פה היא הרגל שמבקש שינוי.
4. מתח מצטבר על מערכות הגוף – כולל מערכת הלב-ריאה, ומערכת העצבים – לאורך זמן.

כיצד למנוע נשימת פה?

1. תרגל נשימה דרך האף בלבד – ביום ובשינה. יבדוק את עצמך: האם הפה נסגר לחלוטין והאף פתוח?
2. שפר תנאי שינה – לשכב על הצד, הגבהת פלג גוף עליון, ולוודא שהאף פתוח.
3. דאג שתנאי הסביבה אופטימליים: לחות מתאימה, אוויר נקי, הימנעות מעישון או זיהום – יעזרו לשמור את האף פתוח.
4. אם קיימים סימנים כמו נחירות חזקות, עייפות יומית או דום נשימה אפשרי – בצע בדיקה אצל מומחה.

שאלות נפוצות על נשימת פה