שיבושי נשימה בשינה ודמנציה 
במחקרים שונים נמצא שהפרעות נשימה בשינה כגון: נחירות והפסקות נשימה בשינה, קשורות לפגיעה בתפקוד המוחי שמתדרדרת לדמנציה ולאלצהיימר.
מדובר בשיבוש נשימתי המאופיין בעצירות נשימה ובהתחדשותן לאחר זמן מה, כשבכל התחדשות של הנשימה יש נחירה עצומה ונשימה עוצמתית במיוחד.
בינואר 2020 פרסם האיגוד האמריקאי הלאומי לשינה >> מחקר >> לפיו הסובלים מהפסקות נשימה בשינה נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות אלצהיימר.
נחקרו 2,000 איש: מי שנחרו או שהיו להם הפסקות נשימה בשינה פיתח פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי, כולל פערים בזיכרון ודיבור איטי, 12 שנים מוקדם יותר מהממוצע אצל הלא-נוחרים ושנשימתם בשינה היתה תקינה. פגיעה קוגניטיבית קלה לרוב קודמת להתפתחות דמנציה ואלצהיימר.
יש חוקרים הסבורים שנחירות והפסקות נשימה בשינה תורמות להצטברות במוח של חלבון רעיל שנקרא עמילואיד-בטה>>
עמילואיד-בטה מהווה סמן לדמנציה ולאלצהיימר (זוהה לראשונה במשקעים במוח ב-1984).
ב-2018 פורסם בבריטניה מחקר שבוצע באוניברסיטת קווינזלנד, לפיו הפסקות נשימה בשינה של 10 שניות ומעלה יכולות לגרום לפגיעה באספקת החמצן ובכך למוות של תאי עצב במוח, כלומר לנזק מוחי >>
החוקרים מעריכים ש-1.5 מיליון בריטים סובלים מהפסקות נשימה בשינה, כלומר זו הפרעת השינה הנפוצה ביותר, וזו האוכלוסייה שנמצאת בסיכון מוגבר פי 2 עד 3 לפתח אלצהיימר.
הפסקות נשימה בשינה יכולות לגרום לסימפטומים רבים, כגון דיכאון, חרדות, חוסר-סבלנות, קשיים בריכוז, כולם מהווים פגיעה משמעותית באיכות החיים, וכשמתפתחת ועייפות קיצונית היא עשוייה לסכן חיים כאשר מדובר בנהגים או במפעילי-ציוד-מכני כבד.
ב-2017 התפרסם מחקר בארה”ב, שבוצע באוניברסיטת הרווארד, לפיו אחרי תקופה של שיבושי נשימה בשינה עשויה להיות פגיעה בזיכרון, והתדרדרות קוגניטיבית עד כדי דמנציה, שנפוצה מאוד באוכלוסייה המבוגרת >>
החוקרים בדקו את דפוסי השינה של 1,752 אנשים בגיל ממוצע 68, ומצאו שאלו שהתלוננו על בעיות קוגניטיביות, הם שעשויים להיות בסיכון יתר לדמנציה.
במסקנותיהם הם ממליצים על בדיקת שיבושי נשימה בשינה כדי להפחית את הדמנציה, ובמיוחד לאור העובדה שעדיין אין טיפול יעיל לדמנציה.
בשונה ממחלות רבות שהיו ידועות מאות ולעיתים אלפי שנים, אלצהיימר אובחנה לראשונה ב-1906, והשם ניתן לה ב-1910 >>
על שמו של הפיזיולוגי הגרמני שאבחן אותה לראשונה אצל חולה שלו שסבל מפגיעה בזיכרון.
ב-1976 אלצהיימר הוכרה כצורה הנפוצה ביותר של דמנציה.
ב-1987 זוהה לראשונה גן שמעורב באלצהיימר.
מאחר וההשפעות האפשריות של שיבושי נשימה בשינה הן כל כך רחבות טווח והשפעתן מזיקה –
כדאי להסדיר את הנשימה בתחילת השיבושים, ולא לחכות להחמרה.
